כן, אני באמת בטוח, ש AI יוכל ליצור רגש ויצירתיות הרבה יותר טוב מרוב האנשים שאתם מכירים, ההיגיון הוא פשוט, אם אנחנו כבני אדם מסוגלים לזהות רגש מסוים במוזיקה, זה אומר שיש משהו במוזיקה הזו שניתן לזיהוי, ואם משהו ניתן לזיהוי, זה אומר שיש לו דפוסים והגדרות. כלומר, אם אנחנו יכולים להגיד “וואו, בנגינה הזו יש נשמה”, אנחנו בעצם אומרים: “הנגינה הזו מכילה דפוסי ווליום, תזמון, הרמוניה וכו’ בסגנון מסוים, שהמוח שלנו מפרש כ’נשמה’”
ופה מגיע הפאנץ’ – ברגע שמשהו ניתן להגדרה וזיהוי, ה־AI יכולה ללמוד אותו, ואפילו הרבה יותר טוב מאיתנו!
אם המחשב מקבל גישה למיליוני שירים שבני אדם הגדירו כמרגשים, הוא לומד מהם את “הדפוס המרגש” בצורה סטטיסטית מושלמת. הוא לומד בדיוק מתי לסטות קצת מהקצב כדי ליצור מתח, מתי להוסיף רזוננס שמפעיל רגש מסוים. המחשב לא ינסה ליצור את התוצאה המושלמת מבחינה טכנית, הוא ייצור את התוצאה הרגשית המושלמת.
ומי שמדבר על “שומעים שזה AI” היום, פשוט לא מבין שבקרוב זה יהיה כל כך מתקדם, שזה יהיה יותר אנושי ממה שרוב המפיקים יכולים לעשות בזמן קצר.
אז אם ה AI הופך להיות המעבד הטוב ביותר, האם נשאר מקום לאמנות במוזיקה? כדי לענות על זה, אני רוצה לקחת אתכם אחורה בזמן ולהפריד בין שני מושגים שרבים מתבלבלים ביניהם: “תוצאה” מול “אמנות”.
תחשבו רגע על עולם הציור של פעם. לפני עידן המצלמות, היו המון ציירים שהתפקיד שלהם היה מאוד מוגדר: לתעד אירועים שקרו. הייתה חתונה חשובה? הזמינו צייר. היה טקס הכתרה? הזמינו צייר. במקרה הזה, המטרה הייתה התוצאה = ציור שמתאר את האירוע. ואז מה קרה? הגיעה המצלמה. המצלמה הצליחה להביא את אותה תוצאה (תיעוד של אירוע מסוים), אבל באיכות טובה יותר, בדיוק רב יותר ובמהירות ששום צייר לא יכול להתחרות בה. הציירים שכל תפקידם היה לספק “תוצאה” הפכו למיותרים בן לילה.
אם ככה, למה יש עדיין ציירים היום? למה אנשים הולכים לתערוכות ציור? כי פה נכנס העניין השני - האמנות.
אמנות (לדעתי) זה כשבן אנוש עושה משהו מרשים, שרוב האנשים לא יודעים או לא מצליחים לעשות. כשאנחנו עומדים מול ציור של נוף, אנחנו לא מתלהבים מה"תוצאה" של נוף יפה – כי את זה אפשר ליצור בשנייה במצלמה. הנפש שלנו מתפעלת ממשהו אחר לגמרי: היא מתפעלת מזה שבן אדם כמוני הצליח לעשות משהו שאני לא יכול לעשות. אנחנו מתלהבים מהכישרון, מהיד האנושית שהצליחה לצייר כזה נוף.
אותו הדבר בדיוק הולך לקרות במוזיקה לדעתי, והחלוקה הזו תהיה קריטית:

1. התוצאה (האולפן): כשיש שיר וצריך לעשות לו עיבוד מוזיקלי, אנחנו בעצם מחפשים “תוצאה”. אנחנו רוצים שהשיר יישמע הכי טוב שאפשר. במגרש הזה, ה AI יהיה המלך.
   הוא יהיה טוב יותר, מהיר יותר ומרגש יותר מכל מעבד אנושי. זה כמו המצלמה מול הצייר המתעד. בתוצאה הסופית, המחשב מנצח.
2. האמנות (הבמה והלייב): כשנרצה לראות מישהו עומד על במה ומנגן סולו גיטרה מטורף או פסנתר בצורה וירטואוזית, את זה שום רובוט לא יוכל להחליף. למה? כי אנחנו לא מעוניינים ב"תוצאה" של לשמוע נגינה, אנחנו רוצים לראות איך בן אדם, בשר ודם כמונו, מצליח לעשות משהו שרובנו לא יכולים לעשות.

אני רק אדגיש, שאני מדבר על תחום העיבודים איך שהוא נראה כיום, שזמר משלם הרבה מאוד כסף למעבד, והמעבד משקיע המון שעות כדי ליצור עיבוד ברמה, את זה אנחנו כבר לא נראה, ברור שעדיין תהיה עבודה בתחום (צריך שיהיה מי שיפעיל את ה AI וכו’), אבל זה ייראה אחרת לגמרי ויצריך יכולות וכישורים אחרים (לא בהכרח מוזיקלים).

בקיצור, בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, העולם הולך להשתנות. מי שהמטרה שלו היא להתפרנס מהתחום ולספק “תוצאות” כדאי מאוד שיפנים את הדברים ויפעל בהתאם, ולמי שנמצא בתחום בשביל הכיף והאומנות, שיהיה בהצלחה, זה כנראה יישאר לנצח!
זהו חברים, הייתי חייב לפרוק את דעותיי על הנושא, מקווה שזה החכים מישהו…
ביי!