סולם זה לא רק משהו שמטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...
-
אהבתם את הכותרת? אז כנראה שזה עבד…
עכשיו הגיע הזמן להבין מה באמת הקשר בין סולם מוזיקלי למזגן.
__
סתם… האמת שאין קשר בין סולם מוזיקלי למזגן, העיקר שאתם פה
ועכשיו, ברצינות – מה זה באמת סולם מוזיקלי, ולמה כל כך חשוב להבין את זה כשנוגעים בקלידים?
מה זה סולם במוזיקה, ואיך הקלידים יכולים לעזור לנו להבין אותו בצורה הכי פשוטה שיש?
הרבה מוזיקאים מתחילים שומעים על “סולמות” וחושבים שמדובר במשהו טכני, מסובך או מתמטי. בפועל, הסולם הוא פשוט דרך מסודרת לטייל על הקלידים – כמו מדרגות שעולות (או יורדות) בסדר מסוים. אם מדמיינים את הקלידים של הפסנתר כסולם אמיתי – כזה שמטפסים עליו – כל קליד הוא שלב. אבל לא כל סולם עובר דרך כל השלבים. לכל סולם יש את המסלול הייחודי שלו, והוא קובע איזה מדרגות “מדלגים עליהן” ואיזה לא. הסדר הזה הוא מה שיוצר את האופי והצליל הייחודי של כל סולם.
למשל, הסולם המז’ורי, שהוא הכי מוכר ופשוט, בנוי מתבנית קבועה של מרווחים בין הצלילים: טון שלם, שלם, חצי טון, טון שלם, שלם, שלם, חצי טון. (ובשפת ה’סולמית’ זה - שלב, חצי שלב, חצי, שלב, שלב, שלב, חצי. זו בעצם הדרך שבה האוזן שלנו מזהה “צליל שמח”, בהיר, פתוח – כי זו התבנית שסולם מז’ור מכתיב לנו.
לעומת זאת, הסולם המינורי מתחיל מאותה סדרת קלידים – אבל מתמקד במדרגה אחרת, ונוצר בו מסלול אחר לגמרי. פתאום אנחנו מקבלים סולם שנשמע עצוב, עמוק, או מלא רגש. זו דוגמה מצוינת לכך שאותם קלידים בדיוק – כמו אותן מדרגות – יכולים לספר סיפור אחר לגמרי, רק לפי הדרך שבה אנחנו מטיילים בהם.
ואז יש את הסולמות היותר מיוחדים – למשל הסולם הפנטטוני, שמדלג על חלק מהמדרגות. זה כמו ללכת על סולם אמיתי אבל לדלג כל פעם על מדרגה – אתה עדיין מתקדם למעלה, אבל בצורה אוורירית יותר, קלילה יותר. זה יוצר צליל פתוח, פשוט, כמעט “עממי” – כזה שמתאים לבלוז, מוזיקה אתנית, ולעיתים קרובות גם לאלתור. כי כשיש פחות מדרגות, קשה יותר “ליפול”.
מה שמדהים הוא שאפשר ממש להרגיש את ההבדל הזה באצבעות כשמטיילים על הקלידים – כל סולם מרגיש שונה גם פיזית, לא רק באוזן. סולם כרומטי, למשל, כולל את כל הצלילים – כל המדרגות – בלי לדלג על שום דבר. התוצאה היא מסלול צפוף במיוחד, כמעט לחוץ, כזה שמתאים למתח ודרמטיות.
וכאן מגיע אחד הסודות הכי חשובים: “לנגן קלידים בלי להבין סולמות זה כמו לטייל בחושך בלי פנס – אפשרי, אבל מלא מכות”. (חח, אשכרה יצא לי סלנג) כשאנחנו מנגנים בלי איזו נוסחה, כלומר בלי סדר מסוים של מדרגות שמתאימות זו לזו – הסיכוי שהצלילים “יתנגשו” באוזן הוא גבוה. האוזן שלנו רגילה לשמוע סדר והרמוניה מסוימת. כשקופצים בין מדרגות מנותקות, בלי הכנה או חיבור, המוזיקה מרגישה מבולגנת. זה לא אומר שאסור, כמובן – אפשר לנגן הכל כי במוזיקה אין חוקים– אבל כשמבינים את הסולם, אפשר גם לחרוג ממנו בצורה חכמה ומודעת (זה כבר שווה פוסט בפני עצמו). הוא נותן לנו מסגרת, שפה מוזיקלית שממנה אפשר להתחיל – ואחר כך גם לשבור אותה, אבל מתוך שליטה.
אז כששואלים “מה זה סולם”, אולי הכי פשוט לענות: סולם הוא דרך מסוימת לטייל על הקלידים. כל דרך כזו יוצרת רגש אחר, אופי אחר, צבע אחר. ברגע שמבינים את זה – הקלידים כבר לא נראים כמו אוסף של כפתורים לבנים ושחורים, אלא כמו מגרש משחקים של רגשות, קצבים וצבעים.
קיצער, זהו. עכשיו כשאתם שומעים ‘סולם’ תדעו שזה לא רק משהו שמטפסים עליו בשביל לנקות את המזגן…
__
בכ"א פוסט ראשון שלי בסגנון אז מקווה שאהבתם… -
@אורגו-מדלי
תודה רבה!
אני באמת רוצה לכתוב עוד ולנסות להוציא עוד דברים מענינים.
אבל לגבי התאוריה, אני לא בטוח עד כמה זה יעזור למי שכבר יודע תאוריה ברמה בינונית או גבוהה.
אני לא חושב את עצמי כבר כמורה לתאוריה, אני יותר בקטע של לשתף כלים פשוטים שיכולים לעזור לנגן בצורה יותר טובה או דברים בסגנון.
מצד שני אני כן חושב שצריך לשמור על איזון, לא כולם בפורום נמצאים ברמה שאני או אתה נמצאים בה. צריך לראות מה יותר מעניין את הציבור.איך אמר ישי ריבו?! “סולם אין ספור שלבים, (אני שבוי בהרגלים)”… זה בדיוק זה. כולנו מטפסים, כל אחד בקצב שלו, ברמה שלו (ועם ההרגלים שלו).
אבל הקצב והרמה פה הם נראה לי יותר גבוהים יותר, צריך לראות מה הציבור רוצה יותר -
@הגיטריסט קראתי ועלה בי מחשבה שאני חושב כבר כמה שנים בערך[אולי אני יצליח להסביר ומישהו פה יבין אותי]-
במהלך השנים במערב נוצר החלוקה של התווים באוקטבה מלאה שזה אומר 12 תווים. ואח"כ גם נוצר הסולמות. ולפי איך שהסברת פה יפה מאוד [וגם שמעתי בכמה מקומות שמסבירים ככה] הסולם הוא רק סדר של תווים שיוצרים תחושה מסוימת עצוב /שמח/עממי. ואין משהו טכני…
אז אני לא מבין למה לא לתת לבן אדם להחליט מה הוא מרגיש ושהוא יחליט מה משמח אותו ומה מעציב אותו וכו’?
גם ככה בכל הדברים בחיים מקבעים אותנו ומחליטים בשבילנו. אבל לפחות במוזיקה שזה עניין של חיבור ורגש. לפחות בזה תן לבן אדם להחליט.
אני מבין שסולם עוזר להבין מהלך של מדרגות בצורה מסוימת…אבל זה משהו שבן אדם שומע ומרגיש. שהתו הורס את ההחלקה של הרצף תווים שהוא מנגן.
בקיצור אני חושב שכל מי שלומד תאוריה שיקח בחשבון שהכי נכון זה לטייל על הקלידים ולבנות ולהלחין לפי מה שהוא מרגיש…
אני בטוח שלדוגמא הניגון המרגש “ד’ בבות” לא היה מגיע לעולם אם מי שהלחין אותו היה לומד תאוריה. כי הוא הלחין את מה שהיה על הרגש שלו. ואם הוא עבר סולם זה כי הוא הרגיש שהוא רוצה לבטא את הרגש בקבוצת תווים אחרים מהבבא הראשונה וכו’ וכו’ ולא שהוא למד תאוריה- וניסה לשלב סולמות כדי ליצור עניין.
ואותו דבר לגבי לווי של מוזיקה שלומדים תאוריה אז אומרים לך מה מרגש. ואיזה אקורד יוצר מתח וכו’ וכו’ . גם בזה אני חושב שתעשה מה שמרגיש לך שמתאים מבלי להיכנס למה מכתיבים ומה הכללים[ אני לא מתווכח אם העובדה שזה נכון. רק שלא זה יהיה גישת ההלחנה או העיבוד].
ועוד משהו קטן- יש מלא מקאמים ועוד סוגים. שיכול להיות שמישהו מאוד אוהב והוא לא מגיע לזה אף פעם כי הוא לומד תאוריה ולא מלמדים את זה. לפחות בתאוריה בסיסית. ואם הוא היה מטייל ומלחין לפי מה שהוא אוהב הוא היה מגיע לזה בלי לדעת שככה קוראים לזה.[אבל זה לא חשוב איך קוראים לזה חשוב שזה נשמע טוב ומרגש].
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי… -
@דוד-משה @נהוראי
תודה רבה!!
__
@נהוראי כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:תשמע שיש לך עתיד טוב
מבחינתי אני חי אותו כבר עכשיו
@natinati
הצלחת להסביר את עצמך מצוין, ואני מסכים עם רוב מה שכתבת.
הגישה הזאת נכונה שהמוזיקה צריכה קודם כול לצאת מהלב, מהתחושה, מהאדם עצמו ולא מהמגבלות ומ-ה’נכון’ או ‘לא נכון’ של ספרי התאוריה.
אבל האמת היא שתאוריה לא באה לקבוע לנו מה להרגיש, היא פשוט מנסה לתאר את מה שקורה כשאנחנו מרגישים. (תחשוב טוב על המשפט הזה)
זה לא כי מישהו לימד אותנו שזה נעים, אלא כי פשוט זה עובד, ואז באו האנשים וניסו להבין למה וככה נוצרה התאוריה.
אפשר לנגן מהמקום הכי עמוק בלב, ואז פתאום לגלות שאיכשהו עברנו סולם, וזה לא כי רצינו להיות חכמים, אלא כי הלב לקח אותנו לשם. ואז התאוריה פשוט עוזרת לנו להבין מה קרה, אולי גם לשחזר את זה, אולי לעבד את זה.
אני מתכוון לומר שמה שמרגיש לנו טוב לרוב יתיישב איכשהו עם אחד הכללים, גם אם לא בכוונה.
ואם תנגן לא לפי הכללים ותחפש את האקורד הבא זה יצא לך אוטומטי. ואם תלמד תאורייה תגלה למה הגעת לאקורד הזה. -
@הגיטריסט
אני מבין לגמרי מה שאתה אומר. אבל תסכים איתי שמי שלמד תאוריה כשהוא מלחין שיר זה יהיה סולם מינור או מזור וכו’ ואוז הוא יעבור סולם כדי לגוון ולתת משהו חדש וגם את הסולם הזה הוא למד. ואותו דבר מעבד שיוסיף 7 או 9 או sus וכו’ כי חייבים לייצר מעניין/מתח/ פיתרון וכו’. אבל שניהם יכלו להגיע ללחן/לעיבוד האמיתי שלהם שיש להם בראש האומנותי שלהם וזה היה אמנות מלאה בלי כפיפות לכללים- שאמנם עוזרים אבל לפעמים מפריעים… -
@הגיטריסט כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:
ברגע שמבינים את זה – הקלידים כבר לא נראים כמו אוסף של כפתורים לבנים ושחורים
אגב, התכוונתי כאן למה שכתבתי בפוסט הזה שהגדרתי את זה “שליטה בקלידים”
וכבר אז חשבתי לכתוב את הפוסט שכתבתי פה, עכשיו נזכרתי…
__
ואם כבר אגב, אז אגב גם עלה לי רעיון למשפט קצר יותר (@natinati)
“החוקים לא המציאו את המוזיקה – המוזיקה המציאה את החוקים.” -
@הגיטריסט כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:
“החוקים לא המציאו את המוזיקה – המוזיקה המציאה את החוקים.”
זה גם נכון. אבל זה גרם לאנשים להיות מאוד מצומצמים בהלחנה. כמו שאני מרגיש שהלחנים מאוד חוזרים על עצמם וזה נדיר למצוא משהו חדש ומענייין. וכנ"ל גם בעיבוד מוזיקה.
אני צודק?! -
@natinati כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:
אבל זה גרם לאנשים
אני צודק?!
אולי.
ולא בטוח שזה הסיבה שגרמה לאנשים להיות מצומצמים.
אני בסה"כ באתי לומר שברור שצריך להלחין לפי מה שהרגש שלך אומר, רק שאם תלמד תאוריה תדע למה הרגשת ככה, או שתדע איך לשפר את הלחן. לא אמרתי שהלחן אמור לצאת פרי ידה של גב’ תאוריה.
ואכמ"ל. -
@הגיטריסט כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:
לנגן קלידים בלי להבין סולמות זה כמו לטייל בחושך בלי פנס – אפשרי, אבל מלא מכות
תאוריה לא באה לקבוע לנו מה להרגיש, היא פשוט מנסה לתאר את מה שקורה כשאנחנו מרגישים.
החוקים לא המציאו את המוזיקה – המוזיקה המציאה את החוקים.
איזה הגדרות מדויקות!
יש לך משפטים מדהימים! -
-
@natinati כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:
אני בטוח שלדוגמא הניגון המרגש “ד’ בבות” לא היה מגיע לעולם אם מי שהלחין אותו היה לומד תאוריה. כי הוא הלחין את מה שהיה על הרגש שלו. ואם הוא עבר סולם זה כי הוא הרגיש שהוא רוצה לבטא את הרגש בקבוצת תווים אחרים מהבבא הראשונה וכו’ וכו’ ולא שהוא למד תאוריה- וניסה לשלב סולמות כדי ליצור עניין.
ברור שניגוני קודש מגיעים ממקום לגמרי שונה, אך במציאות רואים שגם שם יש כללים מסוימים שתקפים שם,
הסולם לדוגמא, רוב הניגונים מהסגנון הזה הם על פריגישאגב חב"ד עצמם כן מפרשים את כל התנועות בד’ בבות מה הכונה בבית זה ומה מביא תנועה זו וכו’ (כמובן שהם לא משתמשים במושגים מהתיאוריה הכללית, אבל הם כן בונים סוג של ‘תיאוריה’ על זה)
-
@הגיטריסט מטורררררררררררררררררררררררררררררררררררףףףףףףףףףףףף
-
@הגיטריסט כתב בסולם זה לא רק משהו שטפסים עליו כדי לנקות את המזגן...:
לנגן קלידים בלי להבין סולמות זה כמו לטייל בחושך בלי פנס – אפשרי, אבל מלא מכות
בכמה אתה מוכר את המשפט הזה?
איזה פוסט י’אלוף תמשיך ככה תותח!!
-
@הגיטריסט מאוד אהבתי את התגובה שכתבת !!
פשוט משפט מהמם ששווה המוון!!!
הרבה שואלים אותי ואם אני יעשה ככה/ככה וכו’, כביכול הפוך מהכללים,
והתשובה ש’‘תאוריה לא באה לקבוע לנו מה להרגיש, היא פשוט מנסה לתאר את שקורה כשאנחנו מרגישים’’ הופכת כל מילה נוספת למיותרת!!!
אחי ,עלה והצלח !!!
![חפש באמצעות Google](javascript:bootbox.prompt({title:'<div style="text-align: center;"><img src="/assets/uploads/logosearch.png" width="100%"></div>',placeholder:'כתוב מילים לחיפוש ב Google',buttons:{confirm:{label:'חיפוש'},cancel:{label:'ביטול'}},backdrop:true,callback:function(result){if(result!=null&&result!=''){var a=document.createElement('a');a.href='https://www.google.co.il/search?q=site:hamusicay.com '+encodeURIComponent(result.trim());a.target='_blank';a.click();}}});){kind=link}