שמח שפתחו דיון בנושא הכלי המהמם הזה. גם אני מנגן גיטרה חובב (ואולי יותר… תלוי את מי שואלים)
הייתי כן ממליץ לחברה שרוצים להתקדם טיפה להתאמן בפריטות יותר מורכבות מסתם לעלות ולרדת על המיתרים. שזה לדעתי משהו שקשור לקצב, או לחוש תיפוף טוב (אנלוגיה בלבד…). כי קשה מאוד לחקות פריטה של מישהו אחר בהתחלה, יותר קל לתת ליד לזרום עם הקצב של השיר. ועם הזמן להתמסד ולהכיר שמות וסגנונות וויראציות.
מה שכן, לאומנותיים יותר, הייתי ממש ממש ממליץ להתאמן בארפג’ו, בהתחלה בצורה בסיסית ועם הזמן לדחוף קצת קצב, כגון וואלסים, 6/8, אסטה/פולקה וכדו’.
ואם תהיו ממש טובים, תעברו לנגן בפינגר סטייל, שלטעמי האישי, רק בשביל הסטייל הזה היה שווה להמציא את הגיטרה…
תראו סרטונים של ארי אטינגר, אל תיבהלו, הוא עושה דברים ממש מורכבים ומשחק עם סולמות ואקורדים ביזאריים וכדו’, פשוט תקחו שיר שאתם מנגנים אותו מתוך שינה, תנגנו את האקורדים בארפג’ו המוווון פעמים, ועם הזמן תנסו להשחיל את הסולו מבין לבין (זה על רגל אחת התורה של פינגר סטייל).
כשתצליחו לעשות את זה לבד, ועל יותר משיר אחד - תודיע לי ותודו לי.
נ.ב. עד שגיליתי את עולם הפינגר סטייל הייתי צריך או לשיר (לא מומלץ…) או ללוות מישהו. פחות יצא לי בכיף לנגן לגיטרה לעצמי בשביל האתגר/תחביב.
בפינגר סטייל, ממש כמו פסנתר אתה יכול ליצור, להלחין ולתזמר את עצמך לבד, פשוט לכיף.
מומלץ.
בהצלחה