נקודה אחת שלא חודדה עד עכשיו -
כשאתה עובד כמעבד מול נגנים, הם מבצעים את המוזיקה שלך
הם אנשים, והם נושמים את מה שאתה מרגיש כמנצח, מעבר להנחיות של דף התוים הטכני
אבל AI, (נכון לעכשיו)
הוא לא באמת “נושם” את הכיוון המוזיקלי שלך כמעבד,
אלא נותן את המוזיקה “שלו”, ואתה רק מאשר לו אם זה מתאים לך הסגנון או שיש מה לשפר,
אבל זה כבר לא היצירה הבלעדית שלך.
היום אנחנו יודעים מה הטאצ’ של יואלי דיקמן, מה הטאצ’ של קליין&ברי , ומה הטאצ’ של מונה.
הטאצ’ הזה זה משהו שלא עובר בשום פרומפט, זה המוזיקה שמעבר למילים, שעוברת בכימיה בין הנגנים שמנגנים יחד.
זה לא אומר שעולם המוזיקה לא עובר לשם,
אבל מודעות זה דבר חשוב…
אנחנו עוברים לעולם שבו יש מעבד על שקוראים לו AI ואנחנו רק מנהלים אותו ומכתיבים לו, אבל זה “הוא” ולא “אנחנו”!
זו הסיבה שאני עדיין חושב שתמיד תהיה בלעדיות גם לאמנים האונושיים.
ואפשר להשוות את זה חלקית - -
למהפך שהתחיל בסביבות שנות ה80,
אז הגיעו הMIDI והסיטיסייזרים והמחשבים ושינו לגמרי את כלי המשחק,
ולמרות זאת - יש עדיין מעבדים שעובדים על תיזמור בתוים, ומנהלים תזמורות פילהרמוניות ללא מחשב.
המחשב אצלם הוא רק כלי עזר.
באזור שנות ה2000 היה נראה שכל המוזיקה עברה למחשב, ובפועל מאז קורה ההיפך - זמרים שאז שרו בתקליטים עם מוזיקה שמדמה כלים חיים חזרו למוזיקה האמיתית.
דור דור ודורשיו…
![חפש באמצעות Google](javascript:bootbox.prompt({title:'<div style="text-align: center;"><img src="/assets/uploads/logosearch.png" width="100%"></div>',placeholder:'כתוב מילים לחיפוש ב Google',buttons:{confirm:{label:'חיפוש'},cancel:{label:'ביטול'}},backdrop:true,callback:function(result){if(result!=null&&result!=''){var a=document.createElement('a');a.href='https://www.google.co.il/search?q=site:hamusicay.com '+encodeURIComponent(result.trim());a.target='_blank';a.click();}}});){kind=link}