שאלה מוזרה..

[יעקב קוט]

יש דבר מרגיז מאוד שקורה לי ואולי מישהו מזדהה איתי בזה- שביצועים שאני מצליח לבצע בקלות, וממש “מתוך שינה” בבית, אני לא מצליח לבצע באותה הרמה בלייב מול קהל,
ואני מדגיש -
אני לא מדבר על פחד קהל , ממש לא! את פחד הקהל שפעם היה לי, איבדתי אחרי חמש הדקות הראשונות, של האירוע הראשון שעשיתי, לפני כמה שנים,
אבל בכל זאת -
מבחינת מהירות הידיים, וגם מבחינת הדיוק- אני מצליח לבצע בלייב בקושי 60 אחוז ממה שאני באמת מסוגל!
יש למישהו הסבר הגיוני לזה? זה ממש מתסכל אותי…

[הקלידן הצפוני]

@יעקב-קוט

בשתי מילים:
בלאק אאוט מול קהל.

נו ,נו, תופעה פסיכולוגית מוכרת בשם
אעמממ…

פחד קהל.

כי יכול להיות שאת הפחד הגדול איבדת,
אבל את הפחדים הקטנים לא.
ואני מתכוון לזה שאולי תנגן בלי טעויות, אבל אילתורים וכדו’ אתה לא תעשה…
כי שם אתה מפחד לטעות כי זה דברים שהם מחוץ לתבניות שכבר קבועות לך (המלודיות המינימליות שבהם וודאי שלא תטעה).
וזאת רק דוגמה, כי תנסה לפרק את הסיבה של מה שאתה לא מצליח לעשות דברים יותר מורכבים או שבבית הם היו נראים לך פשוטים, זה בגלל שאתה נוקשה ולחוץ מהדברים שהם קצת מחוץ לקופסה…
ולכאורה גם זה יעבור לך בהמשך.

[הגיטריסט]

@יעקב-קוט
אוקיי אז דבר ראשון הכותרת לא נכונה, כי זה ממש לא שאלה מוזרה, זה קלאסי וטבעי.
אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכתבו, אבל אני ישאל שאלה שאולי תענה על זה

יש עניין של לחץ, ויש עניין של מודעות מוטורית. [או מודעות עצמית (לא ההגדרה הכי נכונה…)]

אם אתה לבד אבל מקליט את עצמך הביצועים יורדים?
אם כן – זה מחזק את עניין ה"מודעות העצמית" ולא “לחץ”

[יעקב קוט]

@הגיטריסט כתב בשאלה מוזרה..:
נחמד לראות שיש עוד אנשים שערים בשעה הזאת…

אם אתה לבד אבל מקליט את עצמך הביצועים יורדים?

לפעמים כן. אבל למה אתה מתכוון מודעות
עצמית / מוטורית?

[מיכאל]

@הגיטריסט לא חושב שיש כאלה. זה ממש מקרים מיוחדים… שמישהו יתרגש מעצם זה שהוא מקליט לעצמו ויפשל בגלל זה? רחוק לדעתי…
הכל תלוי מול מי אתה עומד - אני גם כשאני לא מול קהל, אבל אפילו מול אדם אחד שמבין - זה ישר מוריד לי… ברור שהכל תלוי בלחץ…

@יעקב-קוט כתב בשאלה מוזרה..:

נחמד לראות שיש עוד אנשים שערים בשעה הזאת…

כל מילה…

[הגיטריסט]

@יעקב-קוט
עוד לא הסברתי כי חיכיתי לתגובה קודם לפני שאני כותב.

אני מתכוון שכשאתה מנגן בבית אתה פחות מתייחס לאיך שאתה מנגן ומה שאתה מנגן ולכן זה זורם יותר, אבל ברגע שאתה מרגיש “מסתכלים עלי” וזה לא פחד קהל! זה משהו אחר - אתה מתחיל להתייחס לאיך זה נראה או איך זה נשמע בהרבה יותר ולכן לפני כל דבר שתעשה תחשוב שניה יותר.

מכיר את זה שאתה חושב\רואה שמסתכלים עליך כשאתה עושה משהו ואתה פתאום נהיה כזה רובוטי?

Spoiler

חוץ מזה, יכול להיות שלפעמים בבית אתה ‘מחליק’ פשלות קטנות ופחות מתייחס אליהם…

@מיכאל כתב בשאלה מוזרה..:

לא חושב שיש כאלה. זה ממש מקרים מיוחדים… שמישהו יתרגש מעצם זה שהוא מקליט לעצמו ויפשל בגלל זה? רחוק לדעתי…

יש ‘פחד קהל’ ויש ‘התרגשות מוטורית’ או איך שלא קוראים לזה, התרגשות מוטורית זה שאתה פתאום מודע למה שאתה עושה גם כלפי עצמך ולאו דווקא מול אנשים אחרים, ודו"ק

[לאהלה]

@מיכאל כתב בשאלה מוזרה..:

א חושב שיש כאלה. זה ממש מקרים מיוחדים… שמישהו יתרגש מעצם זה שהוא מקליט לעצמו ויפשל בגלל זה? רחוק לדעתי…

דווקא קורה לי המון! לא המילה מתרגש, אלא סוג של דריכות לעשות את זה נכון ברגע האמת, שלוקחת מהזרימה והשחרור שבביצוע חופשי, אז אולי פחות בעיה בתנועות ידיים מהירות אלא יותר בהיבטים אחרים, כמו ביטחון בנגינה שמשפיע על תנועות היד, מה שמורגש מאוד בכינור, אבל גם במקלדת.

[יעקב קוט]

@מיכאל אתה לא חושב שיש אנשים כאלה? אז אני אומר לך שלפעמים זה קורה לי. עובדה. לא “מתרגש” וגם לא ממש “מפשל” אבל כן קורה לפעמים שרמת הדיוק והמהירות יורדת

[הקלידן הצפוני]

@הגיטריסט כתב בשאלה מוזרה..:

אזה משהו אחר - אתה מתחיל להתייחס לאיך זה נראה או איך זה נשמע בהרבה יותר ולכן לפני כל דבר שתעשה תחשוב שניה יותר.

כאני חושב שכאתה לא מתרכז בזה המוח שלך מחשב לבד את המרווחים ואז זורם לך…
אבל כשאתה מתחיל להתמקד חזק במה שאתה עושה אתה פתאום רואה גוש שחור לבן מול העיינים והזרימה הטבעית וחוש הטבעי בורחים…
ולכן גם כשאתה מקליט יכול להיות שזה יקרה.
וכמשל, זה כמו שאם תקריא משהו אתה לא תטעה ואם תשלוף איזה וורט שאתה ממציא באותו רגע אתה גם לא תטעה אבל תקריא מהזיכרון אתה מסתמא תטעה פה ושם…

[יעקב קוט]

אגב בשירה זה דווקא הפוך אצלי- שבלייב אני נותן ביצועים יותר טובים מבבית, כאמור אין לי הסבר הגיוני…

[מיכאל]

@יעקב-קוט מוזר מאד… אולי יש זמנים טובים יותר ופחות ברמת המנטטליות והיד החופשית שיש לי באותו רגע, אבל מכאן ועד להצביע - ‘‘וואלה עובר עלי משהו’’ - עוד לא ראינו…

[הקלידן הצפוני]

אגב פועל יצא של הדבר הזה…
אנשים שמחים לנגן בדאנס ‘‘דיטון’’ שהוא צורה מקובעת וברורה ( האקורד בדרך כלל…) מאשר לאלתר כל מיני קישוטים שמכריחים אותך גם להתרכז וגם לאלתר…

[מיכאל]

@יעקב-קוט זה כבר קשור למרחב. במקום קטן וצפוף - קשה לתת את כולך בשירה. משא’'כ במקום מרווח. זה לא קשור ללפני קהל או לא. (למרות שבאולם ריק נשמע לי ממש קשה לשיר. הקול נעלם במרחב הזה…)

[הגיטריסט]

@יעקב-קוט כתב בשאלה מוזרה..:

אגב בשירה זה דווקא הפוך אצלי- שבלייב אני נותן ביצועים יותר טובים מבבית, כאמור אין לי הסבר הגיוני…

בשני מילים:
בנגינה המנוע זה שליטה ועדינות, אז לחץ פוגע. - קשור למוטוריקה
בשירה המנוע זה רגש ואנרגיה, אז לחץ מרים אותך למעלה. - קשור לרגש

[יעקב קוט]

@מיכאל כן זה הגיוני…

[הקלידן הצפוני]

@הגיטריסט @יעקב-קוט @מיכאל @לאהלה

נו…
למישהו יש רעיון מה לעשות…??

אני אישית מתחמם אחרי שיר שניים ואז הכל זורם…(על הצד שאני באמת תפוס ולחוץ קצת, מה שברוך ה’ לא קורה תמיד)
אבל אני מודע לזה ששיר הראשון שאנגן הוא לא יהיה הכי מוצלח באירוע…

[יעקב קוט]

@הקלידן-הצפוני אני לא… גם בסוף אני עדיין מרגיש על הילוך ראשון מתוך 4
||טוב שהקהל לא מרגיש את זה…||

[הקלידן הצפוני]

@יעקב-קוט
אותי הפוך! דווקא באירועים אני אצליח לעשות בסופם (שאני ממש רותח על הקלידים, כן?..) דברים שאני לא אצליח לעשות אף פעם, כל מיני איצבועים, מהלכים וכדו’…
אין לי מושג איך זה קורה…

[הגיטריסט]

@הקלידן-הצפוני
האמת היא שקראתי פעם ספר שלם על הנושא הזה!
ברור, רוב העצות שם הן יותר לראיונות עבודה ודברים כאלה, אבל חלקם רלוונטיות גם לנושא דידן

לדוגמה: מדיטציה ודמיון מודרך.
לפני ההופעה תדמיין את עצמך מנגן חלק, מדויק, רגוע — וזה בעצם מכין את המוח להצלחה.
בדוק ומנוסה, לפחות בדברים אחרים…

ועוד משהו שדיברו עליו שם:
תפנים שאין שום בעיה אם זה לא יוצא פיקס. מותר לטעות פה ושם, כי בסוף אנחנו בני אדם ולא מכונות.
וזה לגמרי בסדר!

[יעקב קוט]

צופים בנושא זה כעת 6 אנשים!! אני לא זוכר שראיתי נתון כזה בשעות קונבנציונליות…
כנראה זה השעות של המוזיקאים האמיתיים, אלה שכמו בסיפורים, חיים מעל הזמן…