בעיקרון אין הבדל ביניהם. אבל מי שלא מכיר את המקצבים המזרחיים, בדרך כלל יקרא לבלדי, מקסום וסעידי באותו שם - מקצב הורה.
מקווה שעזרתי לך. אם אתה צריך עוד עזרה אשמח לעזור!
שמח להכיר אותך פה, תתחיל להעלות פה עוד דברים זה מאוד יפה!
רק עדיף שיהיו מוקלטים בצורה יותר איכותית שיהיה כיף לשמוע
אגב, יש לי המון רעיונות לפלאגינים שלא קיימים עדיין, את אחד הרעיונות שלחתי לחברת ווייבס, בצורה מסודרת ומפורטת והם באמת הוציאו את זה לפועל!
אני מדבר על ה InTrigger החדש.
וואו רעיון גאוני, אם אני מבין נכון זה בעצם פלאגין שאתה מעלה לתוכו הקלטה של תופים ובוחר מתוכו תוף מסוים ואתה יכול לשנות אותו לסאונד אחר.
לדוגמא חבר אמר לי שיונתן שטרן משתמש במסך אקוסטי ולפי מה שראיתי בבונקר ריבו האולפן הביתי של ישי ריבו איפה שהוא הקליט בקורנה את כתר מלוכהף הוא מתשמש גם במסך אקוסטי אבל הסוג שהוא משתמש הוא מהסוג המקצועי שעולה באזור ה1000 משהו כזה.
כן אבל רמקול מקצועי (שיש להם…) גם פותר בעצמו חלק מהבעיות…
אני מחפש משהו לא יקר מידי, אני לא ישתמש הרבה במיקרופון
@מאיר
חמוד מאוד,
הייתי עושה תפריט בצד שיהיה בו את כל האותיות ומכל אות יפתח עוד אופציות של מז’ור, מינור, 7, 9 סאס וכדו’.
מעניין אותי האם מישהו יצליח לבנות סקריפט שמחשבן את כל זה לבד ולא שהוא מוגדר מראש איפה לסמן כל אקורד.
טוב חברה, די בוער לי. אני חייב לומר משהו.
יש טעות אחת שכל מתחיל (האמת לאו דווקא מתחילים…) עושה והיא הורסת את הכנות בשירים. ולא, זה לא החרוזים הרופפים או תיאורים שמרגישים כאילו מנסים להראות חכם. זה משהו יותר עמוק. שכותבים מילים מופשטות במקום להראות את העולם כמו שהוא באמת.
תחשבו על זה: “אני בודד” או “זה כואב”.
ווההאו, תודה… עכשיו אנחנו יודעים שאתם עצובים.
די, באמת. תתאפסו!!
המוח שלנו לא נדלק ממילים כלליות, הוא רוצה חוויה. משהו שהוא יכול לראות, לשמוע, להריח, לגעת בו.
ופה נכנס ‘דימוי קונקרטי’, דימוי קונקרטי זה אומר לדמות מילה למשהו ממשי, לא סתם לומר מילה מופשטת אלא לתאר את הרגש ולהסביר אותו יותר.
עכשיו, למה דימוי קונקרטי עובד יותר? כי הוא נותן למאזין להרגיש את הרגש בעצמו, במקום שדוחפים לו אותו בכוח לראש (כמו שהמון המון טועים ועושים).
למשל במקום לכתוב “הקשר בינינו מת” (שזה נקרא מופשט). נכתוב “הטלפון השתתק כמו אבן”. פתאום אנחנו רואים את השתיקה. מרגישים במשקלה.
במקום לכתוב “אני מתגעגע”, נכתוב “ריח הקפה שלך עדיין תלוי באוויר”.
פתאום המאזין יריח את הספל הריק – והגעגוע הופך להיות מורגש.
קחו מילה מופשטת – כמו “בודד”, “כואב”, “מתגעגע”. ותשאלו את עצמכם: “איך הרגש הזה נראה בעולם הפיזי? מה אני רואה, שומע, מריח או נוגע בו עכשיו?” ואז תחליפו את המופשט בחפץ, מקום או פעולה.
אה, סליחה על הקפיצה אבל כמו שרובכם כבר מכירים אותי אני כותב בצורת זרימה ולא מסתכל אחורה, וקפצו לי פשוט עוד שני הברקות חמודות, אז הנה לכם:
“הזמן עבר לאט” - “המחוגים זחלו כמו שבלולים על השעון”.
“אני אבוד” - “אני עומד בצומת דרכים עם מפה הפוכה ביד”.
אז תכלס’, הסוד הוא שכשאתם מתארים תסמינים של הרגש ולא את הרגש עצמו אתם מרוויחים שני דברים,
אחד, אתם נשמעים אותנטיים, שתיים (איך אומרים שניים או שתיים?, לא משנה… נלך על שתיים אין לי כח למחוק…) ומאפשרים למאזין להכניס את החוויה שלו על התמונה שאתם רוצים להעביר כמסר.
וכמו תמיד(, איך לא.) משפט חובה:
“כי בסוף, מוזיקה זה לא להסביר רגשות. זה לבנות עולם שאפשר ללכת בו ברגליים.”
__
בהצלחה!!
וסליחה שהייתי קצת נסער בהתחלה…
זה היה יותר בקטע של להדליק אתכם נראה לי
@Yossile
נשמע מאוד יפה!
אבל קשה לי לשפוט אחרי הרף הגבוה שהציב לנו @el-m
בכל אופן לתת הערות כמובן כולם יודעים,
שמתי לב שבדקה 0:24 - 0:25 האקורד לא נשמע מתאים למלודיה כ"כ
אבל אני לא בטוח אני שומע את זה מרמקול של מחשב נייד, אז קח את זה בע"מ.