היי כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן איזה משהו טוב,
האמת? כנראה שגם אתם לא באמת התקדמתם בזמן הזה.
סתם, סתם, אל תתיחסו…
תקראו הכל ואז תבינו.
מכירים את הרגע הזה? אתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך, הולכים לכלי שלכם – לא משנה אם זה הגיטרה שמחכה על הסטנד, הפסנתר בסלון, או מערכת התופים בחדר – ופשוט מושיטים ידיים.
אתם מתחילים לנגן. האצבעות הולכות מעצמן לליין ההוא שאתם כל כך אוהבים, למהלך האקורדים המוכר, לסולו שאתם כבר מכירים בעל פה. זה מרגיש מעולה. זה מרגיע. אתם מרגישים לרגע כמו הנגנים שתמיד רציתם להיות. עוברת שעה, אתם מניחים את הכלי, קמים בתחושת סיפוק והולכים לישון.
אבל בואו נהיה רגע כנים עם עצמנו: לא התקדמתם היום אפילו במילימטר.
למען האמת, רובנו לא באמת “מתאמנים”. אנחנו פשוט “מלטפים את האגו שלנו דרך הכלי”. אנחנו תקועים בלופ של מה שנוח לנו, מה שנשמע טוב מהרגע הראשון, מה שלא דורש מאיתנו להזיע או להרגיש “טיפשים”.
הנה כמה סימנים שאתם לא באמת מתאמנים אלא אתם פשוט “נחים” עם הכלי:
אתם תמיד מתחילים ומסיימים באותם שלושה קטעים שאתם כבר יודעים פיקס.
כשאתם מגיעים לחלק הקשה ביצירה, אתם ‘מעגלים פינות’ או פשוט עוברים לקטע הבא.
הקצב שלכם מרגיש סבבה, כל עוד המטרונום לא פועל. ברגע שהוא נדלק – הכל מתפרק.
אתם משקיעים יותר זמן בלהחליף סאונד\אפקטים מאשר בלפתור בעיה טכנית.
האמת הכואבת היא שאימון אמיתי הוא לא תמיד כיף. הוא אמור להיות מעצבן. הוא אמור לגרום למוח שלכם לגרד מבפנים. אם אתם לא נשמעים “רע” לפחות ב-50% מהזמן שאתם עם הכלי, אתם כנראה לא לומדים שום דבר חדש. אתם פשוט משמרים את הקיים.
קוראים לזה “מלכודת הנגינה האוטומטית”. אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מוזיקאים פעילים כי הכלי בידיים שלנו כל יום, אבל בפועל אנחנו פשוט חוזרים על אותה הרצאה שכתבנו לפני חמש שנים בפני קהל דמיוני.
אז השאלה שלי אליכם היום היא כזו: מתי בפעם האחרונה הנחתם את הכלי והרגשתם עייפות מנטלית? מתי ניסיתם לפצח קונספט חדש, סולם לא מוכר או מקצב שמוציא אתכם משיווי משקל, במקום לחזור על מה שכבר מזמן נמצא אצלכם בכיס?
את האגו הזה, של “אני נגן מדהים”, תשמרו לרגע האמיתי שבו תצטרכו אותו: כשאתם מנגנים על הפסנתר בתחנה המרכזית, מול קהל של עוברי אורח. שם, מול העיניים הביקורתיות (או האדישות) של כולם, שם תפגינו בכל הפראזות שאתם מכירים ומבצעים כבר בעצימת עיניים. 
וכמו תמיד משפט לסיום:
“מי שמתאמן רק על מה שהוא כבר יודע, לא באמת מנגן – הוא פשוט עושה חזרות לכישלון הבא שלו.”
__
מקווה שהדברים אכן נגעו ללבכם, ותיישמו אותם כמו שצריך.
וכמובן אשמח לתגובות.