הודעות שפורסמו על ידי יוחנן בלייך

י

@מוזיקה-ללב
מי שהגיע לקרוא את הטורים האלו כנראה לא מרוצה מהתפוצה של המוזיקה שלו או מההצלחה שלה.
אבל כפי שכתבתי בתחילת הסדרה הזו, הטורים האלו מיועדים בעיקר לכאלו שלא מצליחים להפיק רעיונות בצורה רציפה.
מה שאתה מעלה הוא דיון נפרד.

י

@איש-אחד טופל

י

@איש-אחד אני חושב שצריך כמעט למסור נפש כדי ליצור

י

אם לא בחרתם “כרגיל” או “יותר”, תנו לי לנסות לשכנע אתכם לשנות את דעתכם…

ליתר דיוק, תנו לצ’אט GPT…

י

@לוי-ל כתב בלוי יצחק ל. | טראקים ופרויקטים:

Trump Track1.mp3

רעיון מעולה. טיפה פידבק שלי -

מרגיש לי קצת עומס תדרים בתדרי הלואו-מיד
המהלך המלודי / הרמוני של הדרופ חזרתי מאד. זה לא אומר שצריך לשנות אותו, אבל הייתי מוסיף סוכריות אוזן - מעברים קטנים של תופים למשל, שינויים בשכבות, שינויים באוקטבות, וכדו’
אולי מתחיל להכניס את המהלך כבר בהתחלה כשטראמפ כפרה עליו מדבר, רק עם לואו-פאס פילטר

י

בפעם הקודמת עסקנו בביטחון, וב"חבלני היצירה" שמספרים שאנחנו לא מספיק טובים.
הפעם נשאל שאלה יותר עמוקה:
מי אני כיוצר, בלי רעשי הרקע מסביב? 🧐

1. נפריד בין מי שאנחנו לבין מה שאומרים עלינו
הרבה מוזיקאים מגדירים את עצמם דרך תגובות: לייקים, לקוחות, מורים, הצלחות או אכזבות. אבל הזהות היצירתית שלך לא נקבעת לפי התוצאה - אלא לפי עצם זה שאתה יוצר.

2. נזהה תפקידים שמחניקים יצירה
‘המפיק המקצועי’, 'היוצר המפורסם, ‘המפרנס’. אלה תפקידים חשובים בתוכנו - אבל כשהם משתלטים, האמן נעלם. ככל שנשנן את זה, נחזיר את החלק שיוצר בלי חשבון.

משימות להשבוע

נמשיך עם הכתיבה החופשית מדי בוקר,
אבל עכשיו היא מתחילה לחשוף שאלות זהות:
מה אני אוהב באמת? מה שלי ומה לא?
איפה אני מרצה במקום לבטא?

ונמשיך גם עם המפגש עם האמן הפנימי:
לא השראה מבחוץ בשביל “רעיון”,
אלא חיבור למה שמרגש אותך באופן אישי.
צלילים, סגנונות, חוויות
שלא קשורים למה שמצופה ממך.

אם אתם חדשים כאן,
בסדרת ‘האינסטלטורים’ אנחנו לומדים ליצור עם ביטחון,
עם פחות ביקורת, יותר מרחב ויותר חופש.
המוח שלנו יתרגל להתחיל להזרים רעיונות בלי פחד.

בפרק הבא: ממשיכים בתהליך המרתק של “דרך האמן” ️

י

@לוי-ל כתב בשרשור בקשות פלאגינים:

כמדומני שהם תומכים בMPE

מקווה שהחיווט של זה פשוט, יש כלים שאתה מתעסק שעות בלחווט את הפקודות מידי וזה פשוט לא שווה את הזמן שלי, בזמן הזה אפשר לבקש מסונו לייצר

י

@לוי-ל
האמת שגם בפלאגין Equator2 של Roli יש אחלה סאונדים עם דינמיקה מטורפת, אבל לא כ"כ אמיתית, אז אני יכול להשתמש בהם כרקע וכאלו אבל לא כחיקוי לכלי סולו קלאסי.
תודה על ההמלצה, אבדוק

י

@SHLNX כתב בשרשור בקשות פלאגינים:

היא עושה דברים מטורפים עם MPE

גם זה דיבר אלי, לאחרונה המקלדת Roli Blocks שלי יושבת מיותמת, הייתי מאד רוצה לנצל אותה עבור עיבודי מיתרים, אבל רוב הספריות שיש לי (Spitfire) לא ממש תומכות ב-MPE ותכלס לא מצדיקות את המחיר שלהן.

י

@SHLNX כתב בשרשור בקשות פלאגינים:

חברה מטורפת

לא מכיר את החברה בלבד, כן שמעתי סאונדים מהפלאגין הזה וזה כרגע הכי טוב ששמעתי בפלאגין.

י

@SHLNX
מה?! יש פרוץ למק ואין לווינדוס? איזה הזוי…

י

יש אולי למישהו את הפלאגין הזה?
נקרא Soliste Suite - ספריית מיתרים

י

@קיובייס אני לא יודע לומר לך את זה בוודאות, הרבה פעמים משהו מתומחר בצורה מסויימת כי הוא מותג או מכל מיני שיקולים אחרים, מציע לך להיכנס לחנות ולבדוק אותם

י

@קיובייס
לי כרגע אין אף אחד מהם, אבל בתוכנית שלי בעז"ה לרכוש WA-251 Warm Audio. המחיר שלו כ4000 ש"ח אאל"ט, והמפיק ג’ורדי ממליץ עליו בחום.

יש מיקרופון יותר זול, שמישהו המליץ לי בחום (אני חושב מיכאל צי) - RODE NT 2000. לטענתו הוא שווה הרבה יותר מהעלות שלו (כ2000 ש"ח נראה לי).

בנוסף היום קיבלתי המלצה ממפיק מצליח - מצטט אותו “ממליץ מאוד על זה להקלטות במקום בלי אקוסטיקה מקצועית. לא להתבלבל מהמחיר, זה מיקרופון ממש מפתיע, בעיקר במקומות לא מטופלים”. הדגם הוא Lewitt LCT 240 Pro (עולה כ400 ש"ח).

אדגיש - לדעתי הדבר הכי חשוב הוא לנסות ולשמוע. זה נחמד שמישהו ממליץ אבל לא הייתי קונה משהו יקר מבלי להשוות בינו לדגמים אחרים ולראות מה עובד יותר טוב עבורי.

י

@SHLNX כתב ביש לי ציפיות... ותקלות | בדיקת ינשוף: פיני אינהורן - עולמות (ביקורת אלבום):

בנמשל, מפריע לי שאנשים לוקחים מוצר שמדד ההצלחה שלו הוא מסחריות, ומודדים אותו במדד של מוזיקליות ואז אומרים שהוא ‘טפשי’, אני חושב שצריך להיות ‘גאון’ כדי להביא להיט מסחרי רב גילאי,
אבל - לא ‘גאון’ מוזיקלי, אלא ‘גאון’ בריצוי קהל.

כמוזיקאי, היה מספיק לי ששירים יהיו טובים מוזיקלית, ולא היה אכפת לי אם הם מסחריים או לא, כל זמן שהם נוגעים בי אישית.
כיזם, היה מספיק לי ששיר יצליח מסחרית, ומה אכפת לי מהמוזיקליות.
אני משתדל לגשת למוזיקה (ובכלל זה, בסרטונים כמו בדיקת ינשוף), עם שני הצדדים, ועם אפשר גם עם עוד צדדים…

י

@SHLNX

אגיד לך איך אני רואה את זה - אמנם יש סכמות ותמות שהוכחו כ"עובדים", והדבר הזה קיים בכל ז’אנר.

אבל זה נכון לרוב בחלקים מסויימים של שיר - יש מקצבים או סאונדים או מהלכי אקורדים שאנשים אוהבים, ולמטיבי לכת אולי אפקטים וסוכריות אוזן שהוכחו כ"עובדים".

בעיניי, הבעיה של הרבה אנשים היא, שהם נעצרים כאן חושבים שזה מספיק. שלמצוא דברים טכניים שעובדים זה מספיק כדי להצליח.

אני בהחלט מאמין שיש הרבה טכניקות שעובדות, ואני גם מלמד אותן, אבל בעיניי זה לא החלק שמרצה את הקהל, כי בסוף לשמוע שוב ושוב את אותו הדבר הוא לא כיף, כלומר שמעבר לחלקים שהם “מרצי קהל”, גאוניים ככל שיהיו, צריך שיהיה לשירים אופי רגשי ייחודי ואותנטי.

אולי ניתן להגדיר זאת כך - מה שיגרום לקהל לשמוע שיר, לשתף אותו, להשמיע ברדיו, ואפילו לתת פרס, יכול להיות אותן טכניקות לריצוי קהל. אבל מה שיגרום לאנשים לחזור אליו שוב ושוב גם אחרי שנים, לא יכול להיות “פטנטים”, אלא רגש אמיתי וייחודי ואותנטי שעימו נוצר השיר.

להרחבות עיינו בספרים כמו “דרך האמן” או “ליצור כדי להיות”.

י

@SHLNX זה לדיון נפרד ומעמיק.
אבל אני פשוט אניח כאן שאלה -
מה לדעתך מרצה את הקהל?
האם הם אוהבים שיוצרים להם משהו שהם ציפו לו -
או משהו שהפתיע וריגש אותם?

אני מסכים שיש ז’אנרים שבהם עושים כסף רק מלהביא דברים מוכרים,
אחד מהם זה ללא ספק המוזיקה החסידית.

אבל זו הסיבה שהמוזיקה הזו בקושי מתקדמת לאיזשהו מקום
וצעירים חרדים זולגים לז’אנרים שבהם יש ריגוש והפתעה.

י

@B-הפקות מי זה ‘ניפגש כולנו’? אני לא קניתי כרטיס

י

@אריק ברור שההשוואה היתה מוגזמת, אבל זה ששירים מצליחים בקרב קהל זה לא אינדיקציה מבחינתי, ודווקא מהבחינה הזו השוויתי ביניהם - שאפשר למצוא בהם (פחות אצל וולדנר, מסכים) איזושהי פשטות בואכה טיפשות שיש בה ריצוי קהל קיצוני

י

@יועץ-המוזיקה דוגמה מצויינת,
מאחר ובסולם לה מינור, יש דו רגיל (על קליד לבן), ומה שמשתנה בלה מז’ור זה שהדו הוא בקליד השחור מימין, נקרא לתו הזה דו דיאז, כי הוא דו מוגבה.

יוחנן בלייך

עדכון אבטחה חשוב

פוסטים