ביג רום (בתרגום מאנגלית: חדר גדול, כלומר רחבת ריקודים במועדון גדול), הוא ז’אנר של EDM (מוזיקת ריקודים אלקטרונית) שהוא מכוון-פסטיבלים ורחבות ריקודים.

ביג רום היה בין השולטים בעולם ה-EDM בתחילת העשור האחרון, אך קצת התפוגג בשנים האחרונות לטובת ז’אנרים מעט מורכבים יותר.

רוב הטראקים של ביג רום כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 126-130 BPM
• דרופים עוצמתיים ומקפיצים
• קיק (תוף בס / בייסדראם) בכל רבע תיבה, עם בס שמן שמלווה אותו, על פי רוב בצורה מונוטונית
• מלודיה קליטה ופשוטה, כאשר הסאונד שלה גדול ושמן
• על פי רוב בלי אקורדים / הרמוניות, ותופים מאד מינימליים (מבלי הייהטים, סנרים, כלי הקשה)

דוגמאות קלאסיות של ביג רום:

• W&W - Rave After Rave (Original Mix).mp3
• Dimitri Vegas & Like Mike vs W&W - Arcade (Official Video).mp3

פרוגרסיב האוס הוא ז’אנר נוסף של EDM (מוזיקת ריקודים אלקטרונית), מכוון-פסטיבלים ורחבות ריקודים.

כמו ביג רום, גם פרוגרסיב האוס היה בין השולטים בעולם ה-EDM בתחילת העשור האחרון, אך קצת התפוגג בשנים האחרונות לטובת ז’אנרים מעט מורכבים יותר.

רוב הטראקים של פרוגרסיב האוס כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 126-130 BPM
• דרופים מקפיצים שבמרכזם המלודיה ומהלך אקורדים
• קיק (תוף בס / בייסדראם) בכל רבע תיבה, סנרים, הייהטים וכלי הקשה שמוסיפים תנועה בשמיניות וב-1/16
• מלודיה אופורית ואנרגטית, על פי רוב מלווה בלופ קבוע של אקורדים
• ההבדל המרכזי בינו לביג רום: פרוגרסיב הוא יותר מוזיקלי, ויש בו יותר תפקידים בו זמנית. מצד שני, המינימליזם של ביג רום מאפשר מקום לסאונדים שלו להיות הרבה יותר חזקים

דוגמאות קלאסיות של פרוגרסיב האוס:

• Justin Mylo & Robbie Mendez - Times Like These.mp3
• Martin Garrix feat. Bonn - No Sleep (DubVision Remix).mp3

video_2025-05-05_10-39-37.mp4

טראפ הוא ז’אנר מוזיקלי שמתייחד במקצב, בסגנון התופים ובאווירה הכללית שלו. הז’אנר התפתח במקביל בשני עולמות: בעולם מוזיקת הריקודים האלקטרונית, ובעולם הראפ / היפ הופ.

לטראפ יש סאונדים מאד מזוהים, כמו הסנר המוכר, היי-הטים מתגלגלים, ובס ה-808 השמן והעוצמתי. מכאן ואילך ניתן לפתח את זה למקומות יותר או פחות מלודיים, ולמגוון מהירויות. כאן נדבר על הכיוונים שיותר מוכרים בעולם ה-EDM.

מוזיקת טראפ קיימת בכמה וריאציות:

• טראפ רגיל הוא בד"כ לא מאד מלודי או הרמוני, משום שהיעד המרכזי הוא התנועה הקצבית. מהירויות נפוצות: 100 / 140 / 160 BPM
• פיוצ’ר בייס (= בס עתידני), הגירסה היותר מוזיקלית של טראפ. תופים של טראפ, אבל דרופ הרמוני ומלודי עשיר וגדול. לעיתים גם עם זמר - כלומר קרוב יותר לעולמות הפופ. מהירות נפוצה: 135-155BPM
• מומבהטון, הוא אמנם לא סוג של טראפ אבל כן מתחבר באווירה שלו. תופים של טראפ אבל מקצב של רגאטון. מהירות נפוצה: 90-110BPM
• ועוד…

רוב הטראקים של מוזיקת טראפ יכללו את האלמנטים הבאים:

• תופים פאנצ’יים (כלומר, עם מכה קצרה וחזקה). קיק עם מעט (או הרבה) דיסטורשן, סנר קצר וגבוה בטונציה שלו, והיי-הטים שמכים במקצבים מעניינים.
• כך למשל, ההיי-הטים יכולים להתבסס על מקצב של 1/16, אבל מדי פעם לתת מילויים הרבה יותר מהירים ואפילו עם משחקי פיצ’.
• בס שמן ומלוכלך שנקרא 808, על שם מכונת תופים עתיקה שעליו הוא התבסס בעבר. אבל כיום כמעט כל בס יכול להיקרא 808, וזה יותר תלוי אופי.

דוגמאות קלאסיות של מוזיקת טראפ:

• טראפ יוחנן - נהיגה גשומה ｜ YOCHANAN - Rainy Drive.mp3
• פיוצ’ר בייס CMC$ & Cade - Thinkin’ Bout Myself (Official Video).mp3
• מומבהטון ETC!ETC! - TEKK.mp3

ובזה סיימנו את פרקי הז’אנרים האלקטרוניים!

רוצים שאעשה כאלו גם על ז’אנרים אחרים במוזיקת עולם? תגיבו לי כאן למטה!

הרבה פעמים אנחנו נתקעים ביצירה שלנו, לא בגלל שאין לנו מאיפה לקחת השראה - אלא כי יש יותר מדי מקומות ללכת אליהם.

זה הזמן לצמצם לעצמנו את מרחב הבחירה!

כשיש לכם פחות אפשרויות, אתם נאלצים לחשוב מחוץ לקופסה ולהפיק את המקסימום ממה שיש. במקום להתפזר בין אלפי כלים, סאונדים ורעיונות, אתם מתמקדים בעשייה נטו – בלי להיתקע, בלי לדחות ובלי לשקוע בפרפקציוניזם.

ההגבלות האלו יכריחו אתכם לקבל החלטות מהר, לעבוד באינטואיציה, ולגלות פתרונות יצירתיים שלא הייתם מגיעים אליהם בדרך אחרת.

נסו את זה כבר היום - וראו איך זה משחרר אתכם:

• השתמשו במספר ערוצים מוגבל – מקסימום 5 ערוצים בלבד.
• צרו מוזיקה מכלי אחד בלבד – כל האלמנטים יופקו מאותו כלי.
• הגדירו טיימר קצר – כתבו שיר שלם תוך 30 דקות.
• דגימה אחת לכל הביט – השתמשו רק בדגימה אחת לכל האלמנטים.
• הפיקו בלי לשמוע – סדרו תווים ומקצבים בעיניים בלבד ורק אז תשמיעו.

5 טכניקות מתקדמות להפיכת הקצב שלכם לייחודי ומפתיע

1. צרו “פוליריתם” בין האלמנטים השונים
במקום לתת לכל הערוצים לעבוד יחד, נסו לתת לכלי אחד (כמו היי-האט או בס) קצב שמתנגש עם הקצב הראשי. לדוגמה:

• תופים ב-4/4, אבל פרקאשן שחוזר כל 3 פעימות.
• אקורדים שמתחלפים כל 5 רבעים בתוך ביט זוגי.
  למה זה עובד? זה מכניס תחושת “חוסר איזון” מעניינת למוזיקה בלי לשבור את המבנה שלה.

2. נתקו את התזמון של כלי מסוים במעט

• קחו כלי כמו סנר או קלפ והזיזו אותו באופן לא אחיד – לא סתם “לפני” או “אחרי” הביט, אלא בצורה שמשתנה לאורך הזמן.
  למה זה עובד? זה נותן תחושת גרוב יותר “אנושית” ומונע תחושה רובוטית.

3. השתמשו בשאיפה ובנשיפה של המאזין
מקצב שמרגיש טבעי לרוב יתחלק לפי הדרך שבה הגוף שלנו נושם.
צרו מתח דרך תבנית מקצבית שמרגישה דחוסה וקצרה.
שחררו אותו עם תיבה פתוחה יותר בסוף הפרזה.
למה זה עובד? כי זה יושב על תחושות גופניות טבעיות וגורם לגרוב להרגיש בלתי נמנע.

4. מחקו חלק מהקצב שאתם רגילים לנגן

• נגנו מקצב שאתם אוהבים, ואז נסו להשמיט חלק ממנו – נגיד, כל פעימה שלישית בתוף הבס, או כל ה-“2” של הסנר.
  למה זה עובד? כי המוח של המאזין ישלים את החסר ויגרום למוזיקה להרגיש מתוחכמת ואווירית יותר.

5. התחילו את הקצב מתוך משפט מלודי – לא ההפך

• במקום להלביש קצב על מלודיה, קחו משפט מלודי והוציאו ממנו מקצב – נסו לנגן רק את ה-“קצב” של המנגינה על תוף או פרקאשן.
  למה זה עובד? כי זה יוצר אינטראקציה אורגנית בין המקצב והמלודיה, במקום ששניהם יתנהלו בנפרד.

נסו להכניס לפחות אחת מהשיטות האלו להפקה הבאה שלכם ותראו איך הקצב שלכם משתדרג לרמה אחרת!

הרבה מלודיות אייקוניות התחילו ממשהו פשוט להפליא – 4 חזרות על אותו תו.

לדוגמה, התו לה:
לה לה לה לה… ואז? תנו לאצבעות להוביל אתכם הלאה!

למה זה עובד?
כשמתחילים ממשהו קבוע וצפוי, המוח שלכם מחפש לאן להתקדם משם – וזה דוחף אתכם לרעיונות מלודיים טבעיים וזורמים יותר.

איך לנסות את זה עכשיו?
1️⃣ בחרו תו אחד בלבד.
2️⃣ נגנו אותו 4 פעמים ברצף (רבעים).
3️⃣ אל תחשבו יותר מדי – פשוט תזרמו עם זה! לאיפה המנגינה הולכת לכם?

נסו את זה עכשיו ותראו איך מלודיות חדשות נולדות בקלות!

1. התחילו תיבה עם תו שהוא לא הבסיס של האקורד
רוב הבסליינים מתחילים על תו ה-Root של האקורד, אבל מה אם תתחילו דווקא עם הצליל ה-3 או ה-5?
אם האקורד הוא Cmaj, נסו להתחיל את התיבה דווקא על E או G, ורק אחרי זה לרדת ל-C.
למה זה עובד? כי זה נותן תחושה של תנועה והפתעה, ולא הופך את ההרמוניה לצפויה מדי.

2. השתמשו בהשהיות (Ghost Notes) בין הפעימות
נגינת תווים “שקטים” (כמעט ללא צליל, רק הקשה קצבית על המיתר/קליד) יוצרת גרוב טבעי יותר.
נניח שהבס שלכם מנגן דום – דום – דום… נסו להכניס תיק – דום – תיק – דום עם Ghost Notes עדינים ביניהם.
למה זה עובד? כי זה מוסיף גרוב חי ואנושי והופך את הבס לפחות רובוטי.

3. אל תנחתו על הביט – הקדימו או פגרו בכוונה
במקום שהבס תמיד יפגע בדיוק על הביט הראשי, נסו להקדים או לאחר תווים מסוימים כדי ליצור מתח.
לדוגמה, אם הביט המרכזי של התוף נופל על “1”, נגנו את הבס רגע לפני או אחרי ה-“1”.
למה זה עובד? כי זה יוצר דינמיקה לא צפויה ויותר מרחב לתופים ולשאר הכלים.

4. נסו לשבור את הציפיות עם קפיצות גדולות
במקום שהבס תמיד ינוע בצורה חלקה בין תווים קרובים, לפעמים כדאי לקפוץ רחוק.
במקום לעבור מ-C ל-D ואז ל-E, נסו לקפוץ ישר ל-G ואז לחזור ל-D.
למה זה עובד? כי זה שוברים את השגרה ההרמונית, מה שיוצר עניין ותנועה.

5. שלבו אלמנטים מלודיים בבס
רוב האנשים חושבים שהבס צריך להיות מונוטוני ופונקציונלי, אבל למה לא להפוך אותו לכלי מלודי?
הוסיפו תווים שמובילים בין האקורדים או אפילו משפטים קטנים בתוך התיבה.
נסו לתת לבס מנגינה משלו שעדיין תומכת בהרמוניה הכללית.
למה זה עובד? כי זה הופך את תפקיד הבס ליותר מעניין וחיוני להפקה, ולא רק לרקע.

נסו להכניס לפחות אחת מהשיטות האלה להפקה הבאה שלכם ותגלו כמה שהבס יכול להפוך לכלי דומיננטי ומרגש!

שמתם לב למילה “האוס”? היא תחזור על עצמה הרבה. האוס הוא מקצב מסויים, שהבסיס שלו מאופיין בקיק (תוף בס / בייסדראם) במתכונת Four-on-the-floor (קיק בכל פעימה של רבע), ובהייהטים (מצלתיים) שממלאים את שאר החלל. ומה זה פיוצ’ר? עתיד. כי כשהז’אנר הזה התחיל להתפרסם ראו בו משהו עתידני למדי.

פיוצ’ר האוס הוא כמו הילד של פרוגרסיב האוס. אבל בעוד שפרוגרסיב האוס מכיל סאונדים ארוכים ומלאים יותר, לאט לאט התפתח פיוצ’ר האוס שהוא עדיין מלודי והרמוני מאד, אבל עם סאונדים יותר עדינים ונקיים, כאשר האלמנטים המלודיים מנוגנים בפלאקים (צלילי פריטה) במקום במסורים (צלילים ארוכים ושמנים).

פיוצ’ר האוס היה בין הז’אנרים המרכזיים בעולם ה-EDM בסביבות שנת 2015, אך כמו קודמיו - קצת התפוגג בשנים האחרונות לטובת ז’אנרים מעט מורכבים יותר מבחינת סאונדים.

רוב הטראקים של פיוצ’ר האוס כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 124-128 BPM
• דרופים נקיים וחכמים יותר שבמרכזם מלודיה ואקורדים קופצניים
• קיק בכל רבע תיבה, סנרים, הייהטים וכלי הקשה שמוסיפים תנועה בשמיניות וב-1/16
• מלודיה ואקורדים בעלי תנועה קופצנית, שלעיתים קרובות ‘מקישים’ יחד וממלאים את השמיניות ו-1/16 - בניגוד לז’אנרים הקודמים שבהם האלמנטים המרכזיים יושבים בעיקר על רבעים ושמיניות
• ההבדל המרכזי בינו לז’אנרים הקודמים עליהם דיברנו: פיוצ’ר האוס ניגש לדרופים ממקום אחר, סאונדים קטנים יותר אבל תנועתיים יותר, שממלאים את חלקי הקצב שהיו די מונוטוניים בעזרת המלודיה, האקורדים והבס.

דוגמאות קלאסיות של פיוצ’ר האוס:

• Madison Mars - Future Is Now.mp3
• Jonas Aden - Temple.mp3

אי פעם שמתם לב ששיר שאתם בכלל לא אוהבים נדבק לכם למוח כאילו אין מחר? תכירו את אפקט זייגרניק – תיאוריה פסיכולוגית מוזרה אבל גאונית.

ב־1920, פסיכולוגית בשם בלומה זייגרניק ישבה בבית קפה, כששמה לב לתופעה מפתיעה: המלצרים זכרו בעל פה כל הזמנה מורכבת – עד הרגע שבו החשבון שולם. אז, בום. כאילו מחקו להם את הראש. זה הדליק אצלה משהו.

היא חקרה את זה וגילתה: אנשים זוכרים הרבה יותר טוב משימות שלא הושלמו מאשר כאלה שהושלמו. למה? כי המוח שונא דברים פתוחים. כל דבר שנקטע באמצע – משאיר בו מתח פנימי בלתי פתור, מין ‘כרטיסייה’ דמיונית שתישאר פתוחה ברקע עד שהדבר ההוא “ייסגר”.

ומה הקשר למוזיקה? פשוט: שיר הוא סיפור. ואם אתה סוגר את כל המשפטים, הפזמונים וההרמוניות בצורה מושלמת – המאזין אמנם נהנה, אבל שוכח. אבל אם אתה משאיר בכוונה קצת מתח, שובר דפוס, משחק עם “שאלות מוזיקליות” שלא מקבלות תשובה ברורה – אתה יוצר אפקט זייגרניק מוזיקלי.

זה מה שהופך שירים לממכרים. המוח לא נרגע עד שהוא “סוגר את הלופ”, ולכן הוא ממשיך לחזור לשיר שוב ושוב. זה הכוח של נגינת מענה, של מתח והרפיה – ושל יצירה חכמה שמדברת לא רק לאוזן, אלא לפסיכולוגיה של המאזין.

אז אם אתה כותב, מלחין או מפיק – תתחיל לחשוב כמו תסריטאי מתח. אל תמהר לתת את כל התשובות. נסה להשאיר רגע הרמוני שיותיר את השיר תקוע על פי תהום, השהיה לפני דרופ, או מילים שדורשות השלמה. שאל שאלה – ואל תענה. בנה דפוס – ואז תפר אותו. המוח של המאזין שלך כבר יעשה את השאר.

אז נגענו בהאוס ובטראנס, ואנחנו מוסיפים לעלות ב-BPM. מה שמביא אותנו להארדסטייל, שפירושו באנגלית “סגנון קשוח”.

גם הארדסטייל הוא סגנון שנועד עבור מועדונים ורחבות ריקודים, אבל כיום נחשב קצת יותר מחתרתי ופחות במיינסטרים. זה לא אומר שאין לו קהל גדול ונאמן (שאני חלק ממנו!).

המטרה של הארדסטייל היא להאיץ את פעימות הלב בזכות הקצב המהיר, ולהגביר את האדרנלין עם סאונדים חזקים, חותכים ואגרסיביים. קיק (תוף בס) של הארדסטייל הוא משהו אחר מהקיקים שאנחנו מכירים מכל סגנון אחר, הלידים מורכבים משכבות של ‘מסורים’ (Saw) מלוכלכים, ומה שמתקבל זה משהו שקשה למצוא בז’אנר אחר.

הארדסטייל קיים בכמה וריאציות:

הארדסטייל מלודי / אופורי, שבו מלודיה עוצמתית ומרגשת תשחק תפקיד מרכזי;
הארדסטייל בוסרי (Raw) שפחות ממוקד במלודיה ויותר בסאונדים מלוכלכים ובקטעי ראפ אגרסיביים שמזכירים את עולם המטאל;
כיום רוב הטראקים של הארדסטייל יכילו בתוכם קטע בוסרי יותר בהתחלה, וקטע מלודי יותר בסוף, או שילוב אחר של שני הסוגים;
אפ-טמפו, שזו הגירסה הכי מהירה של הארדסטייל, שעשויה להגיע למהירויות של 200BPM ואף יותר;
ועוד…

רוב הטראקים של הארדסטייל כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 150-200 BPM
• טראקים מהירים, מעוררי אדרנלין, עם סאונדים קשוחים מהרגיל
• קיק בכל רבע תיבה, על פי רוב ללא תופים או כלי הקשה נוספים בדרופ. מעברים מבוצעים ע"י הקיקים עצמם שמנגנים לפעמים גם שמיניות ו-1/16

דוגמאות קלאסיות של הארדסטייל:

• הארדסטייל מלודי: y2mate.com - Oblivion.mp3
• הארדסטייל בוסרי: y2mate.com - Sub Zero Project TECHNOBOTS Official Hardstyle Video.mp3
• הארדסטייל אפ-טמפו: y2mate.com - Sefa Dr Peacock Illusions Official Video.mp3

נתקעים בלמצוא מלודיות מעניינות? הנה טריק מבריק!

כשאתם מתיישבים להלחין או ליצור מלודיה, יקרה לכם לפעמים שאתם לא מצליחים להגיע ל"זה". אז הנה טיפ ששמעתי מהמוזיקאי והיוצר הצעיר ג’ייקוב קולייר: במקום לנסות להגות מלודיה בראש שלכם, דמיינו שמישהו אחר שר לכם אותה.

למה שזה יעבוד?
כשאתם מנסים “להמציא” מלודיה, המוח שלכם נוטה להיצמד להרגלים מוזיקליים מוכרים. אבל אם אתם מדמיינים שמישהו אחר שר לכם מנגינה חדשה, אתם משתחררים מההרגלים שלכם ומקשיבים באובייקטיביות למה שנשמע טוב באמת.

איך ליישם את זה?
1️⃣ עצמו עיניים ודמיינו זמר אמיתי (אני אוהב להתנסות ולדמיין חבר ספציפי או קרוב משפחה) שמציג לכם מלודיה חדשה שהוא חשב עליה או שהגיעה לו בחלום.
2️⃣ הקשיבו לה בראש שלכם, כאילו אתם מקשיבים לשיר קיים.
3️⃣ שירו אותה בקול!
4️⃣ עכשיו תקליטו אותה.

נסו את זה עכשיו על הפרויקט הבא שלכם – תופתעו כמה זה מטורף!

ריק רובין, אחד המפיקים המוזיקליים המשפיעים בעולם (ויהודי כמובן), מדבר רבות על כך שיצירתיות אמיתית נובעת מהקשבה עמוקה – לעולם סביבנו, לעצמנו ולרעיונות שמבקשים להיוולד.

אי אפשר “ללמד” יצירתיות, אבל אפשר ללמוד להיות פתוחים יותר לבריאה ולהקשיב למה שהיא רוצה לומר. הנה איך לעשות זאת:

1. פתחו את עצמכם להקשבה עמוקה

יצירתיות היא לא תהליך של שליטה, אלא של שחרור והקשבה למה שמתעורר סביבכם ובתוככם.

• האזינו לסביבה שלכם: צלילים, קולות, רגשות, ורעיונות שנכנסים אליכם בלי מאמץ – כולם יכולים להיות בסיס ליצירה.
• התבוננו פנימה: שאלו את עצמכם, “מה אני באמת מרגיש? מה בא לי לשתף עכשיו?”

2. וותרו על הצורך בתוצאה מושלמת

רובין מדגיש שיצירה אינה הגעה ליעד אלא נוכחות בתהליך.

• תנו לרעיונות לזרום: אל תנסו להכריח אותם להשתלב בצורה מסוימת.
• קבלו טעויות באהבה: לעיתים, “הטעות” היא הדבר הכי יפה ביצירה שלכם.

3. תנו לרעיונות לבחור אתכם

לפי רובין, רעיונות הם כמו אורחים שמגיעים לבקר. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להיות מוכנים לקבל אותם.

• שמרו מקום בראש ובזמן שלכם: אם אתם מרגישים פתאום השראה, עצרו ותנו לה ביטוי.
• אל תחפשו רעיונות בכוח: במקום להתאמץ, היו סקרנים וקשובים – רעיונות יגיעו מעצמם.

4. צרו חיבור עמוק עם הטבע והעולם

רובין מדבר על יצירתיות כחלק בלתי נפרד מהחיים עצמם.

• צאו לטבע: לפעמים, רק הליכה בחוץ או התבוננות בשקיעה יכולים לעורר רעיונות.
• שימו לב לפרטים קטנים: רעיון גדול יכול להתחיל מצליל של טפטוף מים או מראה של עלה שנשר.

5. פתחו שגרה של הקשבה ויצירה

כדי להיות פתוחים לבריאה, צריך להתאמן על להיות נוכחים, סקרנים ומוכנים לפעול.

• רגעי שקט: הקדישו זמן להתבוננות ולנשימה לפני שאתם ניגשים ליצור.
• תרגול יומיומי: אפילו אם אתם לא בטוחים מה לעשות, התחילו – הצליל הראשון או המילה הראשונה כבר ינחו אתכם.

יצירתיות לא דורשת שליטה או מאמץ מוגזם, אלא פתיחות, הקשבה, וחיבור למה שקורה סביבכם ובתוככם. גם כך אתם לא יוצרים את הרעיון בעצמכם – אתם רק הכלי שמאפשר לו להתממש. למדו להיות כלים נקיים, מוכנים ופתוחים – וכל השאר כבר יקרה מעצמו. ️

לאחר שנגענו בכמה סוגים מרכזיים של האוס, אנחנו מתקדמים קצת במעלה ה-BPM של הז’אנרים האלקטרוניים המרקידים, ונוחתים במוזיקת טראנס.

לא סתם רבים טועים וקוראים לכלל המוזיקה האלקטרונית “טראנסים”, כי הז’אנר הזה היה מהראשונים בעולם האלקטרוני, ועדיין יש לו קהל גדול.

פירוש המילה “טראנס” באנגלית הוא מצב מנטלי שבו האדם פחות מקורקע לסביבה שלו ומרחף בסוג של היפנוזה. השם הזה ניתן לסוג הזה של המוזיקה, כי הוא חידש את הסגנון של הלופים שחוזרים על עצמם שוב ושוב וגוררים את המאזין למציאות שונה.

טראנס קיים בכמה וריאציות:

פרוגרסיב טראנס, שבנוי מלופים מלודיים והרמוניים עשירים וממש דומה לפרוגרסיב האוס;
פסייטראנס, שבו הקיק והבס הם המרכז ולפעמים הם האלמנטים היחידים בדרופ;
גואה טראנס, סגנון ששולט במסיבות טבע, ומתאפיין בטראקים ארוכים מאד ועשירים בסימפולים;
ועוד…

רוב הטראקים של טראנס כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 130-145 BPM
• טראקים אנרגטיים, שממוקדים בחזרתיות שלהם - גם אם על חשבון הגיוון
• קיק בכל רבע תיבה, קלאפים/ סנרים, הייהטים וכלי הקשה שמוסיפים תנועה בשמיניות וב-1/16

דוגמאות קלאסיות של טראנס:

• פרוגרסיב טראנס: Armin van Buuren - I Live For That Energy (ASOT 800 Anthem) [Extended Mix].mp3
• פסייטראנס: SKAZI - STADIUM.mp3
• גואה טראנס: Shpongle - Divine Moments Of Truth (Astrix, Loud & L.S.D Remix).mp3

לאורך השנים גיליתי שניגונים חסידיים איטיים רבים - כמו אלו שמגיעים מחצר חב"ד - וגם יצירות קלאסיות מרגשות, מעוררים בי רגש מסתורי: לא עצב, לא שמחה.

רק לאחר כמה שנים ושיחות עם אנשים, הבנתי שזהו געגוע. או בשפה היהודית: “כיסופין”. תחושה שקשה להגדיר במילים, אבל כששומעים אותה, מרגישים אותה עמוק בפנים.

מוזיקה עם תחושת געגוע היא כמו סיפור שלא נגמר – היא מרגשת, ממלאת, אבל תמיד משאירה טעם של עוד.

אם בא לך שהמאזינים שלך ירגישו כמיהה למשהו בלתי מושג, הנה שלושה כלים פשוטים ומדהימים ליצירת הקסם הזה:

תווים ארוכים ואיטיים:
תנו למוזיקה לנשום. תווים ארוכים ואיטיים יוצרים מרחב שמזמין את המאזין להיסחף פנימה. זה כמו לשבת על חוף ולחכות לגל – הסבלנות משתלמת.

אקורדים חסרים/מעבריים:
אל תספרו את כל הסיפור – אקורדים שלא נשמעים “שלמים” או כאלה שמרגישים כמו תחנת מעבר יוצרים תחושה שמשהו חשוב עדיין בדרך. זה משאיר את המאזינים עם תחושה של ציפייה.

בס בהיפוכים:
שחקו עם ההרמוניה! כשהבס מנגן את התו הלא צפוי מתוך האקורד, זה כאילו הקרקע זזה קצת מתחת לרגליים. ההיפוכים יוצרים עניין ותחושה של מסע לא פתור.

כל אלה יגרמו למאזינים שלך להרגיש כאילו הם מחפשים משהו… מבלי לדעת בדיוק מה. וזה בדיוק הסוד לגעגוע במוזיקה.

שאלות? מוזמנים באהבה!

האוזן היא כלי קריטי לכל מוזיקאי, במיוחד בעידן שבו טכנולוגיה וכלים דיגיטליים הם חלק בלתי נפרד מהיצירה, ואנחנו מתרגלים לסמוך על העיניים (חלונות של פלאגינים) יותר מעל האוזניים.

אתרים כמו Soundgym מציעים תרגילים חווייתיים לשיפור מיומנויות שמיעה קריטיות. גם בחשבון החינמי של Soundgym אפשר להשיג תוצאות מצוינות. הנה שלוש סיבות למה כדאי להתחיל כבר היום:

1. שיפור זיהוי תדרים
בחשבון החינמי של Soundgym תוכלו להתאמן בתרגילים בסיסיים כמו EQ Cheetah, שמלמדים לזהות שינויים בתדרים בצורה מדויקת. זהו תרגול חשוב במיוחד, שיעזור לכם בעתיד לזהות בעיות במיקס (כמו תדרים בולטים מדי או איזון לא נכון בין כלים) ולשפר את איכות ההפקות שלכם.

2. פיתוח יכולת איזון מוזיקלי
למרות שהפיצ’רים המתקדמים, כמו תרגילי סטריאו, זמינים רק למשתמשים בתשלום, החשבון החינמי מאפשר לעבוד על זיהוי הכלים והדינמיקה בסביבה המוזיקלית. תרגולים אלו עוזרים לפתח איזון מוזיקלי, המהווה בסיס ליצירת שירים הרמוניים ומקצועיים יותר.

3. מעקב אחר התקדמות
גם בחשבון החינמי תוכלו לעקוב אחרי ההתקדמות שלכם, לצבור נקודות ולהשוות את הביצועים שלכם מול מוזיקאים אחרים. אני אוהב כלים שיש בהם אלמנט משחקי, וכזה הוא Soundgym - חדר כושר לאוזניים שאפשר לשרוד בו כנראה יותר זמן מכל חדר כושר פיזי…

קישור לאתר: https://www.soundgym.co/

הכירו את Ripchord של Trackbout – מחולל אקורדים חינמי, שיתן לכם השראות בלתי נגמרות לביטים, הפקות ומלודיות

כבר כמה שנים יש בשוק מחוללים שונים בנעזרים ב-AI. מחוללי מקצבים, אקורדים ואפילו בייסליין. אבל הם לא חינמיים, ולעיתים מורכבים לשימוש. אז אם אתם מתקשים להתחיל רעיונות חדשים, הפלאגין הזה הוא ממש עבורכם!

מה הוא עושה?
במקום לחפש צירופי אקורדים או לנגן הכל ידנית, פשוט תלחצו על מקש אחד – ו-Ripchord ינגן מהלך של אקורדים שלמים ומלאים בהתאמה לסולם שלכם.

למה זה שימושי לכם?
הפלאגין חוסך זמן ומונע תקיעות יצירתית. מן הסתם, אם אתם טובים באקורדים אבל רק חסרה לכם השראה, תוכלו לקחת את אינפורמציית ה-MIDI שתתקבל, ולשדרג ולשנות עד שהיא תהיה ממש שלכם. יעבוד גם עם כלי נגינה וירטואליים.

להורדה ישירה חינם

עד כה נגענו בז’אנרים ממוקדי מלודיה והרמוניה. נכון שבכל ז’אנר יש טראקים יותר או פחות מלודיים, אבל היום נדבר על מוזיקה ממוקדת בס, שהיא סוג של ז’אנר בפני עצמו שיש לו וריאציות בכל מיני מקצבים ומהירויות…

כשאני מדבר על מוזיקה ממוקדת בס, זה לא אומר שבז’אנרים אחרים לא משקיעים מאד בבניית הבס, או שבז’אנר הזה לא ניתן למצוא מוזיקליות. זה רק אומר שהמטרה של המוזיקה הזו להיות “כבדה” בתדרים הנמוכים.

מוזיקה ממוקדת בס קיימת בכמה וריאציות:

• דאבסטפ, שזה ז’אנר במקצב של חצי (כלומר, במקום שיהיה קיק בכל רבע תיבה כמו כל הז’אנרים עד כה, דאבסטפ יותר דומה לבלדה מבחינת המבנה הקצבי), המאופיין בתופים ובס כבדים ומלוכלכים במיוחד. מהירות נפוצה: 140-155BPM
• בייס האוס, שזה כמו דאבסטפ אבל במקצב של האוס (ומכאן שמו), ועם סאונדים טיפה פחות אגרסיביים. מהירות נפוצה: 128-140BPM
• דראם אנד בייס (בקצרה D&B), מקצב מהיר ואינטנסיבי, שבו התופים תופסים פוקוס גדול ולצידם בסים ארוכים / קצרים ושמנים. מהירות נפוצה: 150-170BPM
• ועוד…

רוב הטראקים של מוזיקת בס יכללו את האלמנטים הבאים:

• פתיח ו"בתים" קצת יותר מוזיקליים, שמהווים ניגוד לדרופ “טיפש” מוזיקלית.
• תופים עוצמתיים, אפקטים אגרסיביים, בס מלא בדיסטורשן ובכללי סאונד רועש.
• טראקים טובים בז’אנרים האלו, הם טראקים שיש בהם “כאוס מאורגן”, כלומר שזה לא רק אוסף של רעשים מבולגנים אלא שיש מבנה מסודר ומיקס אחיד.

דוגמאות קלאסיות של מוזיקת בס:

• דאבסטפ Virtual Riot - Show Up (ft. Virus Syndicate) VIP.mp3
• בייס האוס Seth Hills & Crime Zcene - Stardust.mp3
• דראם אנד בייס Delta Heavy x Muzzy - Revenge (Reaper Remix).mp3

שנה אזרחית חדשה: מה השינויים הדרמטיים שקורים למוזיקה האלקטרונית השנה?

הנה סרטון עם שלוש נקודות שכדאי לכם לדעת, על ה-EDM שמחכה לנו בשנת 2025!
כתמיד מוזמנים לומר לי מה דעתכם ואף לשאול, אשתדל לעזור!

טרנדים 2025.mp4

רוצים ליצור מוזיקה קלאסית / סינמטית בחינם? קבלו את Berlin Free Orchestra!

אם עד היום המלצתי על BBC Symphony Orchestra Discover כפתרון החינמי המומלץ ליצירת סקיצות במוזיקה קולנועית, עכשיו יש שחקן חדש בזירה – Berlin Free Orchestra, והוא מביא איתו יותר אפשרויות, יותר כלים, ויותר עומק בצליל!

מה מיוחד בו?
סאונד עשיר ואותנטי – הקלטות איכותיות עם גישה לכלי תזמורת מגוונים.
תמיכה בארטיקולציות שונות – כולל טרמולו, סטקאטו - ובחלק מהצלילים אפילו לגאטו.
חינמי לחלוטין! בלי פשרות על איכות.

למי זה מתאים?
אם אתם מפיקים מוזיקה קלאסית לשירים, לסרטים, או מחפשים להוסיף מגע סינמטי להפקות שלכם – זה כלי שכדאי שיהיה בארסנל.

הספרייה הזו פועלת בתוך הסמפלר החינמי Sine Player, אז קודם מורידים את הסמפלר (גם הוא באותו אתר) ואז את הספרייה:
להורדה

רוצים לשמוע איזו רמה של מוזיקה ניתן ליצור עם הפלאגין?
צפו בסרטון (יוטיוב)