ללמוד ממלצרים: איך להפוך את השיר שלכם לממכר!
-
אי פעם שמתם לב ששיר שאתם בכלל לא אוהבים נדבק לכם למוח כאילו אין מחר? תכירו את אפקט זייגרניק – תיאוריה פסיכולוגית מוזרה אבל גאונית.
ב־1920, פסיכולוגית בשם בלומה זייגרניק ישבה בבית קפה, כששמה לב לתופעה מפתיעה: המלצרים זכרו בעל פה כל הזמנה מורכבת – עד הרגע שבו החשבון שולם. אז, בום. כאילו מחקו להם את הראש. זה הדליק אצלה משהו.
היא חקרה את זה וגילתה: אנשים זוכרים הרבה יותר טוב משימות שלא הושלמו מאשר כאלה שהושלמו. למה? כי המוח שונא דברים פתוחים. כל דבר שנקטע באמצע – משאיר בו מתח פנימי בלתי פתור, מין ‘כרטיסייה’ דמיונית שתישאר פתוחה ברקע עד שהדבר ההוא “ייסגר”.
ומה הקשר למוזיקה? פשוט: שיר הוא סיפור. ואם אתה סוגר את כל המשפטים, הפזמונים וההרמוניות בצורה מושלמת – המאזין אמנם נהנה, אבל שוכח. אבל אם אתה משאיר בכוונה קצת מתח, שובר דפוס, משחק עם “שאלות מוזיקליות” שלא מקבלות תשובה ברורה – אתה יוצר אפקט זייגרניק מוזיקלי.
זה מה שהופך שירים לממכרים. המוח לא נרגע עד שהוא “סוגר את הלופ”, ולכן הוא ממשיך לחזור לשיר שוב ושוב. זה הכוח של נגינת מענה, של מתח והרפיה – ושל יצירה חכמה שמדברת לא רק לאוזן, אלא לפסיכולוגיה של המאזין.
אז אם אתה כותב, מלחין או מפיק – תתחיל לחשוב כמו תסריטאי מתח. אל תמהר לתת את כל התשובות. נסה להשאיר רגע הרמוני שיותיר את השיר תקוע על פי תהום, השהיה לפני דרופ, או מילים שדורשות השלמה. שאל שאלה – ואל תענה. בנה דפוס – ואז תפר אותו. המוח של המאזין שלך כבר יעשה את השאר.
-
@יוחנן-בלייך ענקק, קרה לי הרבה עם הרבה שירים ששמעתי
תודה על כל הטיפים! -
אי פעם שמתם לב ששיר שאתם בכלל לא אוהבים נדבק לכם למוח כאילו אין מחר? תכירו את אפקט זייגרניק – תיאוריה פסיכולוגית מוזרה אבל גאונית.
ב־1920, פסיכולוגית בשם בלומה זייגרניק ישבה בבית קפה, כששמה לב לתופעה מפתיעה: המלצרים זכרו בעל פה כל הזמנה מורכבת – עד הרגע שבו החשבון שולם. אז, בום. כאילו מחקו להם את הראש. זה הדליק אצלה משהו.
היא חקרה את זה וגילתה: אנשים זוכרים הרבה יותר טוב משימות שלא הושלמו מאשר כאלה שהושלמו. למה? כי המוח שונא דברים פתוחים. כל דבר שנקטע באמצע – משאיר בו מתח פנימי בלתי פתור, מין ‘כרטיסייה’ דמיונית שתישאר פתוחה ברקע עד שהדבר ההוא “ייסגר”.
ומה הקשר למוזיקה? פשוט: שיר הוא סיפור. ואם אתה סוגר את כל המשפטים, הפזמונים וההרמוניות בצורה מושלמת – המאזין אמנם נהנה, אבל שוכח. אבל אם אתה משאיר בכוונה קצת מתח, שובר דפוס, משחק עם “שאלות מוזיקליות” שלא מקבלות תשובה ברורה – אתה יוצר אפקט זייגרניק מוזיקלי.
זה מה שהופך שירים לממכרים. המוח לא נרגע עד שהוא “סוגר את הלופ”, ולכן הוא ממשיך לחזור לשיר שוב ושוב. זה הכוח של נגינת מענה, של מתח והרפיה – ושל יצירה חכמה שמדברת לא רק לאוזן, אלא לפסיכולוגיה של המאזין.
אז אם אתה כותב, מלחין או מפיק – תתחיל לחשוב כמו תסריטאי מתח. אל תמהר לתת את כל התשובות. נסה להשאיר רגע הרמוני שיותיר את השיר תקוע על פי תהום, השהיה לפני דרופ, או מילים שדורשות השלמה. שאל שאלה – ואל תענה. בנה דפוס – ואז תפר אותו. המוח של המאזין שלך כבר יעשה את השאר.
@יוחנן-בלייך וואווו
מדהים!
זה דבר שאני ממש אוהב להשתמש בו אבל לא ידעתי שזאת ההשפעה של זה…
תודה רבה!!! -
אי פעם שמתם לב ששיר שאתם בכלל לא אוהבים נדבק לכם למוח כאילו אין מחר? תכירו את אפקט זייגרניק – תיאוריה פסיכולוגית מוזרה אבל גאונית.
ב־1920, פסיכולוגית בשם בלומה זייגרניק ישבה בבית קפה, כששמה לב לתופעה מפתיעה: המלצרים זכרו בעל פה כל הזמנה מורכבת – עד הרגע שבו החשבון שולם. אז, בום. כאילו מחקו להם את הראש. זה הדליק אצלה משהו.
היא חקרה את זה וגילתה: אנשים זוכרים הרבה יותר טוב משימות שלא הושלמו מאשר כאלה שהושלמו. למה? כי המוח שונא דברים פתוחים. כל דבר שנקטע באמצע – משאיר בו מתח פנימי בלתי פתור, מין ‘כרטיסייה’ דמיונית שתישאר פתוחה ברקע עד שהדבר ההוא “ייסגר”.
ומה הקשר למוזיקה? פשוט: שיר הוא סיפור. ואם אתה סוגר את כל המשפטים, הפזמונים וההרמוניות בצורה מושלמת – המאזין אמנם נהנה, אבל שוכח. אבל אם אתה משאיר בכוונה קצת מתח, שובר דפוס, משחק עם “שאלות מוזיקליות” שלא מקבלות תשובה ברורה – אתה יוצר אפקט זייגרניק מוזיקלי.
זה מה שהופך שירים לממכרים. המוח לא נרגע עד שהוא “סוגר את הלופ”, ולכן הוא ממשיך לחזור לשיר שוב ושוב. זה הכוח של נגינת מענה, של מתח והרפיה – ושל יצירה חכמה שמדברת לא רק לאוזן, אלא לפסיכולוגיה של המאזין.
אז אם אתה כותב, מלחין או מפיק – תתחיל לחשוב כמו תסריטאי מתח. אל תמהר לתת את כל התשובות. נסה להשאיר רגע הרמוני שיותיר את השיר תקוע על פי תהום, השהיה לפני דרופ, או מילים שדורשות השלמה. שאל שאלה – ואל תענה. בנה דפוס – ואז תפר אותו. המוח של המאזין שלך כבר יעשה את השאר.
@יוחנן-בלייך
אוהווו פוסט מדהים בסגנון שאני אוהב!
למען האמת בלי להצטנע גם אני ‘גילתי’ את ‘האפקט’ הזה בדברים אחרים…
ואם כבר “למען האמת” אז באמת שלדעתי האפקט נכנס גם בפוסט הזה כי למעשה לא נתת הסבר שסוגר את התמונה “תכלס” איך עושים את זה אנחנו בעצמנו בעיבודים…
מעניין האם כשעושים שיר בלי לסיים בתו הטוניקה של הסולם גם יוצר את האפקט הזה (אם זה ישמע נורמלי…)
-
@יוחנן-בלייך
אוהווו פוסט מדהים בסגנון שאני אוהב!למען האמת בלי להצטנע גם אני ‘גילתי’ את ‘האפקט’ הזה בדברים אחרים…
ואם כבר “למען האמת” אז באמת שלדעתי האפקט נכנס גם בפוסט הזה כי למעשה לא נתת הסבר שסוגר את התמונה “תכלס” איך עושים את זה אנחנו בעצמנו בעיבודים…
מעניין האם כשעושים שיר בלי לסיים בתו הטוניקה של הסולם גם יוצר את האפקט הזה (אם זה ישמע נורמלי…)
️![חפש באמצעות Google](javascript:bootbox.prompt({title:'<div style="text-align: center;"><img src="/assets/uploads/logosearch.png" width="100%"></div>',placeholder:'כתוב מילים לחיפוש ב Google',buttons:{confirm:{label:'חיפוש'},cancel:{label:'ביטול'}},backdrop:true,callback:function(result){if(result!=null&&result!=''){var a=document.createElement('a');a.href='https://www.google.co.il/search?q=site:hamusicay.com '+encodeURIComponent(result.trim());a.target='_blank';a.click();}}});){kind=link}