@SHLNX @Studio-Bit
לאחרונה התחלתי קצת לחשוב, והגעתי למסקנה שאנחנו רגילים לשמוע ולדבר במונחים של “רגש” ו"וייב". אנחנו אומרים: “הקומפרסור הזה נותן צבע חם”, “ה-EQ הזה הורס את הסאונד”, או “הפלאגין הזה מוסיף אויר למיקס”. אבל האמת היא, שכל עוד אנחנו מדברים ככה – אנחנו מגששים באפלה.
כי פלאגין הוא לא קופסת קסמים, הוא משוואה מתמטית. ברגע שנסתכל על פלאגינים דרך העיניים של מתכנת הכל יהפוך להרבה יותר פשוט.
נניח-במקום להגיד "אני אשים כאן 1176 כי זה מה שטכנאי פלוני עושה כדי להוסיף ‘‘חום אנלוגי’’ אני פשוט חושב מתמטית, מה השינוי שאני רוצה לשמוע ממה שאני שומע עכשיו, מה מבחינה מתמטית יגרום לסאונד להשתנות למה שאני רוצה ואז לחפש פלאגין שעושה את השינוי המתמטי הזה וזה הכל!!
ברגע שאני יודע שזו המשוואה שאני צריך כדי לפתור את הבעיה במיקס – השאלה “איזה פלאגין לבחור” הופכת לטכנית וקלה. אני פשוט מחפש את הכלי שעושה את הפעולה המתמטית הזו בצורה הכי מדויקת למה שאני צריך.
ולכן, ברגע שאני רוצה “להוסיף סיטורציה” לטווח תדרים ספציפי, אני לא צריך לנחש. אני צריך כלי שיודע להגביר ב-X דיבי בטווח Y, ולהוסיף עיוות הרמוני ספציפי שם. זהו.
כשאנחנו חושבים בראש של משוואות מתמטיות – איזה תדרים באמת משתנים, איך גל הקול נחתך , ומה הפאזה עושה מבחינה מתמטית במקום לנחש האם פלאגין ספציפי טוב לנו או לא אנחנו פשוט עושים תרגיל חשבון: יש לי בעיה X, אני צריך מניפולציה מתמטית Y, הנה הכלי שעושה את זה.
מה דעתכם?