
בין הביצה לסנר – שיעור בקצב מהחיים
-
אֶה… חבר’ה מי שעדיין תקוע על הסולם מהפוסט הקודם – זה הזמן לרדת. מחכה לכם כאן למטה ביט לוהט ישר מהגז
אוקיי נתחיל,
אתמול בבוקר, רגע לפני חביתה, אני מדליק את הגז.
וכמובן הגז עושה את הצליל המוכר של “טס… טס… טס…” ובראש שלי זה מיד מתורגם להיי-האט. בלי לחשוב פעמיים אני כבר מוסיף קיק וסנר מדומיינים. ככה, סתם ככה, אני מוצא את עצמי עומד באמצע המטבח, מתופף עם הפה על הגז. אין גבול לביזיון. מצד שני — פתאום קלטתי שיש פה משהו.כמה שעות אחר כך, אני באוטו. האיתות שמאלה עושה “טוק טק טוק טק” — ושוב, בלי לשים לב, אני מנסה להבין כמה BPM זה. 90? אולי יותר? אני מדמיין את עצמי נכנס עליו עם ביט בלופ. לא כי התכוונתי, פשוט כי המוח כבר מתוכנת ככה אוטומטי.
וכאן בדיוק התובנה: שמיעה קצבית לא נבנית רק מול מטרונום באולפן. היא מתפתחת מתוך היכולת להקשיב לעולם שסביבנו כאל מקצב.
כל איתות, כל טפטוף, כל הליכה במסדרון — זה תרגול. זה ביט.אז הנה רעיון פשוט שכל אחד פה יכול להתחיל ממנו, בכל פעם שאתה שומע צליל שחוזר על עצמו -תעצור רגע. תנסה להרגיש את הקצב. לנחש את הטמפו. לדמיין מה אפשר לבנות עליו. אם בא לך ללכת עד הסוף (ויש לך את היכולת…) - תפתח אפליקציית Tap Tempo, תמדוד את הקצב האמיתי, ותראה כמה קרוב היית. זה תרגיל קטן, אבל אם עושים אותו יום יום, הקצב הפנימי שלך מתחיל להתייצב, להתעגל, להתחדד. והכי חשוב - הוא יוצא מהראש ונכנס לגוף.
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
לא מצאתי לזה מקור, אבל גם אם זה לא אמיתי זה סיפור טוב
כי כשמשהו נהיה אינסטינקט - לא צריך לראות אותו. פשוט מרגישים.בקיצור, תדליק את הגז, תפעיל איתות, תעמוד בתור בסופר - כל רגע כזה הוא הזמנה לתרגל קצב. לא תיאוריה. לא תווים. פשוט להרגיש את הביט.
אה, עוד משהו שכמעט שחכתי, הייתי חייב לדחוף איזה משפט מתוק בסוף (כמו תמיד…).
חשבתי וחשבתי ולא עלה לי רעיון. לכן עוד לא העלתי את הפוסט הזה, והסיפורים שכתבתי למעלה על הגז ועל האוטו הם אמיתיים לגמרי אבל הם לא קרו “אתמול בבוקר” כמו שכתוב… כי מאז לא מצאתי משפט טוב.
בסופו של דבר המשפט שהבריק לי הוא:
“כשהחיים עושים ביט – תלמד לתופף עליהם”
זה חזק ביותר, רק מקווה שבאמת תישמו את זה…בהצלחה!
-
אֶה… חבר’ה מי שעדיין תקוע על הסולם מהפוסט הקודם – זה הזמן לרדת. מחכה לכם כאן למטה ביט לוהט ישר מהגז
אוקיי נתחיל,
אתמול בבוקר, רגע לפני חביתה, אני מדליק את הגז.
וכמובן הגז עושה את הצליל המוכר של “טס… טס… טס…” ובראש שלי זה מיד מתורגם להיי-האט. בלי לחשוב פעמיים אני כבר מוסיף קיק וסנר מדומיינים. ככה, סתם ככה, אני מוצא את עצמי עומד באמצע המטבח, מתופף עם הפה על הגז. אין גבול לביזיון. מצד שני — פתאום קלטתי שיש פה משהו.כמה שעות אחר כך, אני באוטו. האיתות שמאלה עושה “טוק טק טוק טק” — ושוב, בלי לשים לב, אני מנסה להבין כמה BPM זה. 90? אולי יותר? אני מדמיין את עצמי נכנס עליו עם ביט בלופ. לא כי התכוונתי, פשוט כי המוח כבר מתוכנת ככה אוטומטי.
וכאן בדיוק התובנה: שמיעה קצבית לא נבנית רק מול מטרונום באולפן. היא מתפתחת מתוך היכולת להקשיב לעולם שסביבנו כאל מקצב.
כל איתות, כל טפטוף, כל הליכה במסדרון — זה תרגול. זה ביט.אז הנה רעיון פשוט שכל אחד פה יכול להתחיל ממנו, בכל פעם שאתה שומע צליל שחוזר על עצמו -תעצור רגע. תנסה להרגיש את הקצב. לנחש את הטמפו. לדמיין מה אפשר לבנות עליו. אם בא לך ללכת עד הסוף (ויש לך את היכולת…) - תפתח אפליקציית Tap Tempo, תמדוד את הקצב האמיתי, ותראה כמה קרוב היית. זה תרגיל קטן, אבל אם עושים אותו יום יום, הקצב הפנימי שלך מתחיל להתייצב, להתעגל, להתחדד. והכי חשוב - הוא יוצא מהראש ונכנס לגוף.
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
לא מצאתי לזה מקור, אבל גם אם זה לא אמיתי זה סיפור טוב
כי כשמשהו נהיה אינסטינקט - לא צריך לראות אותו. פשוט מרגישים.בקיצור, תדליק את הגז, תפעיל איתות, תעמוד בתור בסופר - כל רגע כזה הוא הזמנה לתרגל קצב. לא תיאוריה. לא תווים. פשוט להרגיש את הביט.
אה, עוד משהו שכמעט שחכתי, הייתי חייב לדחוף איזה משפט מתוק בסוף (כמו תמיד…).
חשבתי וחשבתי ולא עלה לי רעיון. לכן עוד לא העלתי את הפוסט הזה, והסיפורים שכתבתי למעלה על הגז ועל האוטו הם אמיתיים לגמרי אבל הם לא קרו “אתמול בבוקר” כמו שכתוב… כי מאז לא מצאתי משפט טוב.
בסופו של דבר המשפט שהבריק לי הוא:
“כשהחיים עושים ביט – תלמד לתופף עליהם”
זה חזק ביותר, רק מקווה שבאמת תישמו את זה…בהצלחה!
מטורףף איזה כתיבה , מושלם .
@הגיטריסט כתב בבין הביצה לסנר – שיעור בקצב מהחיים:
תפתח אפליקציית Tap Tempo ,
צריך לשלוח לבדיקה.
@הגיטריסט כתב בבין הביצה לסנר – שיעור בקצב מהחיים:
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
מה זה מתאים לו…
-
אֶה… חבר’ה מי שעדיין תקוע על הסולם מהפוסט הקודם – זה הזמן לרדת. מחכה לכם כאן למטה ביט לוהט ישר מהגז
אוקיי נתחיל,
אתמול בבוקר, רגע לפני חביתה, אני מדליק את הגז.
וכמובן הגז עושה את הצליל המוכר של “טס… טס… טס…” ובראש שלי זה מיד מתורגם להיי-האט. בלי לחשוב פעמיים אני כבר מוסיף קיק וסנר מדומיינים. ככה, סתם ככה, אני מוצא את עצמי עומד באמצע המטבח, מתופף עם הפה על הגז. אין גבול לביזיון. מצד שני — פתאום קלטתי שיש פה משהו.כמה שעות אחר כך, אני באוטו. האיתות שמאלה עושה “טוק טק טוק טק” — ושוב, בלי לשים לב, אני מנסה להבין כמה BPM זה. 90? אולי יותר? אני מדמיין את עצמי נכנס עליו עם ביט בלופ. לא כי התכוונתי, פשוט כי המוח כבר מתוכנת ככה אוטומטי.
וכאן בדיוק התובנה: שמיעה קצבית לא נבנית רק מול מטרונום באולפן. היא מתפתחת מתוך היכולת להקשיב לעולם שסביבנו כאל מקצב.
כל איתות, כל טפטוף, כל הליכה במסדרון — זה תרגול. זה ביט.אז הנה רעיון פשוט שכל אחד פה יכול להתחיל ממנו, בכל פעם שאתה שומע צליל שחוזר על עצמו -תעצור רגע. תנסה להרגיש את הקצב. לנחש את הטמפו. לדמיין מה אפשר לבנות עליו. אם בא לך ללכת עד הסוף (ויש לך את היכולת…) - תפתח אפליקציית Tap Tempo, תמדוד את הקצב האמיתי, ותראה כמה קרוב היית. זה תרגיל קטן, אבל אם עושים אותו יום יום, הקצב הפנימי שלך מתחיל להתייצב, להתעגל, להתחדד. והכי חשוב - הוא יוצא מהראש ונכנס לגוף.
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
לא מצאתי לזה מקור, אבל גם אם זה לא אמיתי זה סיפור טוב
כי כשמשהו נהיה אינסטינקט - לא צריך לראות אותו. פשוט מרגישים.בקיצור, תדליק את הגז, תפעיל איתות, תעמוד בתור בסופר - כל רגע כזה הוא הזמנה לתרגל קצב. לא תיאוריה. לא תווים. פשוט להרגיש את הביט.
אה, עוד משהו שכמעט שחכתי, הייתי חייב לדחוף איזה משפט מתוק בסוף (כמו תמיד…).
חשבתי וחשבתי ולא עלה לי רעיון. לכן עוד לא העלתי את הפוסט הזה, והסיפורים שכתבתי למעלה על הגז ועל האוטו הם אמיתיים לגמרי אבל הם לא קרו “אתמול בבוקר” כמו שכתוב… כי מאז לא מצאתי משפט טוב.
בסופו של דבר המשפט שהבריק לי הוא:
“כשהחיים עושים ביט – תלמד לתופף עליהם”
זה חזק ביותר, רק מקווה שבאמת תישמו את זה…בהצלחה!
-
אֶה… חבר’ה מי שעדיין תקוע על הסולם מהפוסט הקודם – זה הזמן לרדת. מחכה לכם כאן למטה ביט לוהט ישר מהגז
אוקיי נתחיל,
אתמול בבוקר, רגע לפני חביתה, אני מדליק את הגז.
וכמובן הגז עושה את הצליל המוכר של “טס… טס… טס…” ובראש שלי זה מיד מתורגם להיי-האט. בלי לחשוב פעמיים אני כבר מוסיף קיק וסנר מדומיינים. ככה, סתם ככה, אני מוצא את עצמי עומד באמצע המטבח, מתופף עם הפה על הגז. אין גבול לביזיון. מצד שני — פתאום קלטתי שיש פה משהו.כמה שעות אחר כך, אני באוטו. האיתות שמאלה עושה “טוק טק טוק טק” — ושוב, בלי לשים לב, אני מנסה להבין כמה BPM זה. 90? אולי יותר? אני מדמיין את עצמי נכנס עליו עם ביט בלופ. לא כי התכוונתי, פשוט כי המוח כבר מתוכנת ככה אוטומטי.
וכאן בדיוק התובנה: שמיעה קצבית לא נבנית רק מול מטרונום באולפן. היא מתפתחת מתוך היכולת להקשיב לעולם שסביבנו כאל מקצב.
כל איתות, כל טפטוף, כל הליכה במסדרון — זה תרגול. זה ביט.אז הנה רעיון פשוט שכל אחד פה יכול להתחיל ממנו, בכל פעם שאתה שומע צליל שחוזר על עצמו -תעצור רגע. תנסה להרגיש את הקצב. לנחש את הטמפו. לדמיין מה אפשר לבנות עליו. אם בא לך ללכת עד הסוף (ויש לך את היכולת…) - תפתח אפליקציית Tap Tempo, תמדוד את הקצב האמיתי, ותראה כמה קרוב היית. זה תרגיל קטן, אבל אם עושים אותו יום יום, הקצב הפנימי שלך מתחיל להתייצב, להתעגל, להתחדד. והכי חשוב - הוא יוצא מהראש ונכנס לגוף.
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
לא מצאתי לזה מקור, אבל גם אם זה לא אמיתי זה סיפור טוב
כי כשמשהו נהיה אינסטינקט - לא צריך לראות אותו. פשוט מרגישים.בקיצור, תדליק את הגז, תפעיל איתות, תעמוד בתור בסופר - כל רגע כזה הוא הזמנה לתרגל קצב. לא תיאוריה. לא תווים. פשוט להרגיש את הביט.
אה, עוד משהו שכמעט שחכתי, הייתי חייב לדחוף איזה משפט מתוק בסוף (כמו תמיד…).
חשבתי וחשבתי ולא עלה לי רעיון. לכן עוד לא העלתי את הפוסט הזה, והסיפורים שכתבתי למעלה על הגז ועל האוטו הם אמיתיים לגמרי אבל הם לא קרו “אתמול בבוקר” כמו שכתוב… כי מאז לא מצאתי משפט טוב.
בסופו של דבר המשפט שהבריק לי הוא:
“כשהחיים עושים ביט – תלמד לתופף עליהם”
זה חזק ביותר, רק מקווה שבאמת תישמו את זה…בהצלחה!
@הגיטריסט כתב בבין הביצה לסנר – שיעור בקצב מהחיים:
אני באוטו. האיתות שמאלה עושה “טוק טק טוק טק” — ושוב, בלי לשים לב, אני מנסה להבין כמה BPM זה. 90? אולי יותר? אני מדמיין את עצמי נכנס עליו עם ביט בלופ. לא כי התכוונתי, פשוט כי המוח כבר מתוכנת ככה אוטומטי.
חחחחנקת אחי
לפעמים, אני מתחיל לפזם איזו מלודיה תוך כדי זה נחמד ברכב עם אנשים… -
@אני-ואני @רבקה-מנדל @Studio-Bit
תודה
אולי תשנה את השם לגיטריסט הסופר
חח, אם הייתי כותב בפרופיל את כל התארים…
(כולל ה’עניו’…) -
אֶה… חבר’ה מי שעדיין תקוע על הסולם מהפוסט הקודם – זה הזמן לרדת. מחכה לכם כאן למטה ביט לוהט ישר מהגז
אוקיי נתחיל,
אתמול בבוקר, רגע לפני חביתה, אני מדליק את הגז.
וכמובן הגז עושה את הצליל המוכר של “טס… טס… טס…” ובראש שלי זה מיד מתורגם להיי-האט. בלי לחשוב פעמיים אני כבר מוסיף קיק וסנר מדומיינים. ככה, סתם ככה, אני מוצא את עצמי עומד באמצע המטבח, מתופף עם הפה על הגז. אין גבול לביזיון. מצד שני — פתאום קלטתי שיש פה משהו.כמה שעות אחר כך, אני באוטו. האיתות שמאלה עושה “טוק טק טוק טק” — ושוב, בלי לשים לב, אני מנסה להבין כמה BPM זה. 90? אולי יותר? אני מדמיין את עצמי נכנס עליו עם ביט בלופ. לא כי התכוונתי, פשוט כי המוח כבר מתוכנת ככה אוטומטי.
וכאן בדיוק התובנה: שמיעה קצבית לא נבנית רק מול מטרונום באולפן. היא מתפתחת מתוך היכולת להקשיב לעולם שסביבנו כאל מקצב.
כל איתות, כל טפטוף, כל הליכה במסדרון — זה תרגול. זה ביט.אז הנה רעיון פשוט שכל אחד פה יכול להתחיל ממנו, בכל פעם שאתה שומע צליל שחוזר על עצמו -תעצור רגע. תנסה להרגיש את הקצב. לנחש את הטמפו. לדמיין מה אפשר לבנות עליו. אם בא לך ללכת עד הסוף (ויש לך את היכולת…) - תפתח אפליקציית Tap Tempo, תמדוד את הקצב האמיתי, ותראה כמה קרוב היית. זה תרגיל קטן, אבל אם עושים אותו יום יום, הקצב הפנימי שלך מתחיל להתייצב, להתעגל, להתחדד. והכי חשוב - הוא יוצא מהראש ונכנס לגוף.
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
לא מצאתי לזה מקור, אבל גם אם זה לא אמיתי זה סיפור טוב
כי כשמשהו נהיה אינסטינקט - לא צריך לראות אותו. פשוט מרגישים.בקיצור, תדליק את הגז, תפעיל איתות, תעמוד בתור בסופר - כל רגע כזה הוא הזמנה לתרגל קצב. לא תיאוריה. לא תווים. פשוט להרגיש את הביט.
אה, עוד משהו שכמעט שחכתי, הייתי חייב לדחוף איזה משפט מתוק בסוף (כמו תמיד…).
חשבתי וחשבתי ולא עלה לי רעיון. לכן עוד לא העלתי את הפוסט הזה, והסיפורים שכתבתי למעלה על הגז ועל האוטו הם אמיתיים לגמרי אבל הם לא קרו “אתמול בבוקר” כמו שכתוב… כי מאז לא מצאתי משפט טוב.
בסופו של דבר המשפט שהבריק לי הוא:
“כשהחיים עושים ביט – תלמד לתופף עליהם”
זה חזק ביותר, רק מקווה שבאמת תישמו את זה…בהצלחה!
@הגיטריסט כתב בבין הביצה לסנר – שיעור בקצב מהחיים:
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
היום הוא תמיד אומר שהוא שם דבק מגע על הטרנספוזיציה באורגן שלו בשביל שהחברים וכל אלה שעולים לנגן לא יוכלו להשתמש בזה.
-
@הגיטריסט כתב בבין הביצה לסנר – שיעור בקצב מהחיים:
אגב, יש אגדה שמסתובבת שבזמן שיואלי דיקמן קנה את הטיירוס שלו, הוא קדח בכפתורים של הטרנספוזיציה כדי לדעת לנגן סולמות לבד.
היום הוא תמיד אומר שהוא שם דבק מגע על הטרנספוזיציה באורגן שלו בשביל שהחברים וכל אלה שעולים לנגן לא יוכלו להשתמש בזה.