
למה 75% נופלים בשבועות הראשונים ללמידת קלידים?
-
חברים,
יש לי סטטיסטיקה שהולכת להפתיע אתכם.
75% מהאנשים שמתחילים ללמוד קלידים - נופלים במהלך השבועות הראשונים.
אני פשוט רואה את זה קורה אצל תלמידים ומכרים.
לא בגלל שאין להם כישרון. לא בגלל שזה קשה מדי.
אלא בגלל סיבה שאף אחד לא מדבר עליה…
מה שאני אגיד עכשיו שינה לי את ההבנה של
איך צריך ללמד קלידים.
ההתחלה בנגינה?
זה לא כמו כל דבר אחר שאתם לומדים.
בספורט - כל יום רצים רחוק יותר, מרימים משקל כבד יותר
בלימודי שפה - כל יום לומדים עוד מילים, מבינים עוד משפטים
ובעוד הרבה מיומנויות - המוח שלנו ממוקד על משהו אחד
אבל בנגינה? פה צריכים לקרות שני דברים בבת אחת:
חלק ראשון: התיאוריה.
להבין מה זה סולמות.
מה זה אקורדים.
איך זה עובד על הקלידים.
חלק שני: הפרקטיקה.
מנח ידיים נכון.
שרירי אצבעות שמתרגלים.
קורדינציה בין שתי הידיים.
והבעיה?
אי אפשר באמת לנגן עד ששני החלקים האלה מתחברים.
זה כמו לנסות להבין שפה זרה ובאותו זמן ללמוד לכתוב עם היד השנייה.
הדרך להצליח היא
לעבוד מאוד מאוד קשהתקופת זמן מסויימת בהתחלה
עד שפתאום…
המוח מתחיל לחבר את הנקודות.
התיאוריה נהיית אינטואיטיבית.
והאצבעות מתחילות לזוז מעצמן.
ואז קורה הקסם.
בשלב הקודם נאבקתם עם אקורד פשוט,
ובשלב הבא… יש התקדמות מהירה מאוד
והמוזיקה פתאום מתחילה לזרום.
האצבעות נעות חלק הרבה יותר.
השירים נשמעים כמו שירים.
והכל הופך להיות כיף ומהנה.
זה מה שאני קורא “נקודת המפנה”.
וכאן הבעיה: רוב האנשים נופלים שבוע לפני שהם מגיעים אליה.
הם לא יודעים שהם היו במרחק של ימים מהרגע שבו הכל משתנה.
והנה מה שאף מורה לנגינה לא אמר לכם:
אם תצליחו לעבור את השבועות הראשונים, השאר זה כדור שלג.
כל שבוע שעובר,
הנגינה הופכת יותר כיפית.
יותר טבעית.
יותר מספקת.
אבל יש בעיה:
איך עוברים את השבועות הראשונים כשיש לכם שיגרה עמוסה?
כשיש סדרים, לימודים, מבחנים
והרבה דברים שלא משאירים באמת זמן…?
התשובה: אתם לא עוברים.
לפחות לא רוב האנשים.
לכן אני תמיד אומר לתלמידים:
בין הזמנים זה ה-זמן!
בלי שיגרה עמוסה. והרבה יותר זמן להתמקד.
זו הזדמנות הזהב.
להקדיש 2-3 שבועות ממוקדים,
לעבור את “נקודת המפנה” והקושי של ההתחלה,
ולהגיע למקום שבו הנגינה הופכת להיות כיף.
ואז כשהשגרה חוזרת
אתם כבר במקום יותר טוב, אתם ״בפנים״,
במקום שבו כל תרגול נותן תוצאות.
תמיד צריך להמשיך לעבוד קשה ולתרגל!
גם אמנים גדולים משקיעים זמן ומאמץ
אבל זה כבר שונה כי הקושי הספציפי של ההתחלה כבר מאחוריכם.
והסטטיסטיקה שהצגתי בהתחלה?
אצלי בקורסים ב״ה
אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד
אני מקבל תגובות מדהימות מתלמידים
שניסו הרבה דברים עד שהגיעו לקורס הזה…
למה?
השיטה בקורס מבוססת על הניסיון האישי שלי
וזה מה שעושה את כל ההבדל:
למידת קלידים צריכה להיות ממוקדת ומעשית מאוד,
בלי הסברים ארוכים מתישים שלא מקדמים אתכם,
אלא אך ורק מה שצריך לדעת - ועם תרגול מעשי מיידי,
כך שכבר בהתחלה אתם ממוקדים במה שאתם לומדים.
כמובן - כשיש כמה שבועות בשנה שאפשר להשקיע יותר
זה יכול לתת בוסט להתקדמות שלכם.
אז אם תמיד חלמתם להיות נגני קלידים מדהימים…
להתיישב על אורגן או פסנתר ופשוט לזרום עם כל שיר שבא
אם תמיד פחדתם להתחיל או שכבר התחלתם אבל לא באמת התקדמתם -
אז זה הזמן!
הזמן הכי טוב שיש בשנה.
תפנו לעצמכם זמן
ותשקיעו בזה
תודו לי בסוף
בהצלחה!
אבי
חזרתי לאתר סוף סוף חחח
-
חברים,
יש לי סטטיסטיקה שהולכת להפתיע אתכם.
75% מהאנשים שמתחילים ללמוד קלידים - נופלים במהלך השבועות הראשונים.
אני פשוט רואה את זה קורה אצל תלמידים ומכרים.
לא בגלל שאין להם כישרון. לא בגלל שזה קשה מדי.
אלא בגלל סיבה שאף אחד לא מדבר עליה…
מה שאני אגיד עכשיו שינה לי את ההבנה של
איך צריך ללמד קלידים.
ההתחלה בנגינה?
זה לא כמו כל דבר אחר שאתם לומדים.
בספורט - כל יום רצים רחוק יותר, מרימים משקל כבד יותר
בלימודי שפה - כל יום לומדים עוד מילים, מבינים עוד משפטים
ובעוד הרבה מיומנויות - המוח שלנו ממוקד על משהו אחד
אבל בנגינה? פה צריכים לקרות שני דברים בבת אחת:
חלק ראשון: התיאוריה.
להבין מה זה סולמות.
מה זה אקורדים.
איך זה עובד על הקלידים.
חלק שני: הפרקטיקה.
מנח ידיים נכון.
שרירי אצבעות שמתרגלים.
קורדינציה בין שתי הידיים.
והבעיה?
אי אפשר באמת לנגן עד ששני החלקים האלה מתחברים.
זה כמו לנסות להבין שפה זרה ובאותו זמן ללמוד לכתוב עם היד השנייה.
הדרך להצליח היא
לעבוד מאוד מאוד קשהתקופת זמן מסויימת בהתחלה
עד שפתאום…
המוח מתחיל לחבר את הנקודות.
התיאוריה נהיית אינטואיטיבית.
והאצבעות מתחילות לזוז מעצמן.
ואז קורה הקסם.
בשלב הקודם נאבקתם עם אקורד פשוט,
ובשלב הבא… יש התקדמות מהירה מאוד
והמוזיקה פתאום מתחילה לזרום.
האצבעות נעות חלק הרבה יותר.
השירים נשמעים כמו שירים.
והכל הופך להיות כיף ומהנה.
זה מה שאני קורא “נקודת המפנה”.
וכאן הבעיה: רוב האנשים נופלים שבוע לפני שהם מגיעים אליה.
הם לא יודעים שהם היו במרחק של ימים מהרגע שבו הכל משתנה.
והנה מה שאף מורה לנגינה לא אמר לכם:
אם תצליחו לעבור את השבועות הראשונים, השאר זה כדור שלג.
כל שבוע שעובר,
הנגינה הופכת יותר כיפית.
יותר טבעית.
יותר מספקת.
אבל יש בעיה:
איך עוברים את השבועות הראשונים כשיש לכם שיגרה עמוסה?
כשיש סדרים, לימודים, מבחנים
והרבה דברים שלא משאירים באמת זמן…?
התשובה: אתם לא עוברים.
לפחות לא רוב האנשים.
לכן אני תמיד אומר לתלמידים:
בין הזמנים זה ה-זמן!
בלי שיגרה עמוסה. והרבה יותר זמן להתמקד.
זו הזדמנות הזהב.
להקדיש 2-3 שבועות ממוקדים,
לעבור את “נקודת המפנה” והקושי של ההתחלה,
ולהגיע למקום שבו הנגינה הופכת להיות כיף.
ואז כשהשגרה חוזרת
אתם כבר במקום יותר טוב, אתם ״בפנים״,
במקום שבו כל תרגול נותן תוצאות.
תמיד צריך להמשיך לעבוד קשה ולתרגל!
גם אמנים גדולים משקיעים זמן ומאמץ
אבל זה כבר שונה כי הקושי הספציפי של ההתחלה כבר מאחוריכם.
והסטטיסטיקה שהצגתי בהתחלה?
אצלי בקורסים ב״ה
אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד
אני מקבל תגובות מדהימות מתלמידים
שניסו הרבה דברים עד שהגיעו לקורס הזה…
למה?
השיטה בקורס מבוססת על הניסיון האישי שלי
וזה מה שעושה את כל ההבדל:
למידת קלידים צריכה להיות ממוקדת ומעשית מאוד,
בלי הסברים ארוכים מתישים שלא מקדמים אתכם,
אלא אך ורק מה שצריך לדעת - ועם תרגול מעשי מיידי,
כך שכבר בהתחלה אתם ממוקדים במה שאתם לומדים.
כמובן - כשיש כמה שבועות בשנה שאפשר להשקיע יותר
זה יכול לתת בוסט להתקדמות שלכם.
אז אם תמיד חלמתם להיות נגני קלידים מדהימים…
להתיישב על אורגן או פסנתר ופשוט לזרום עם כל שיר שבא
אם תמיד פחדתם להתחיל או שכבר התחלתם אבל לא באמת התקדמתם -
אז זה הזמן!
הזמן הכי טוב שיש בשנה.
תפנו לעצמכם זמן
ותשקיעו בזה
תודו לי בסוף
בהצלחה!
אבי
חזרתי לאתר סוף סוף חחח
@אורגו-מדלי
וואלה עודדת אותי -
@אורגו-מדלי
וואלה עודדת אותי@יוני-בר כל הפידבק לאבי דרור המורה מספר אחד בעולם!