השקר שאנחנו מספרים לעצמנו כל פעם שאנחנו מתחילים לנגן

[הגיטריסט]

היי כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן איזה משהו טוב,
האמת? כנראה שגם אתם לא באמת התקדמתם בזמן הזה.
סתם, סתם, אל תתיחסו…
תקראו הכל ואז תבינו.

מכירים את הרגע הזה? אתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך, הולכים לכלי שלכם – לא משנה אם זה הגיטרה שמחכה על הסטנד, הפסנתר בסלון, או מערכת התופים בחדר – ופשוט מושיטים ידיים.

אתם מתחילים לנגן. האצבעות הולכות מעצמן לליין ההוא שאתם כל כך אוהבים, למהלך האקורדים המוכר, לסולו שאתם כבר מכירים בעל פה. זה מרגיש מעולה. זה מרגיע. אתם מרגישים לרגע כמו הנגנים שתמיד רציתם להיות. עוברת שעה, אתם מניחים את הכלי, קמים בתחושת סיפוק והולכים לישון.

אבל בואו נהיה רגע כנים עם עצמנו: לא התקדמתם היום אפילו במילימטר.

למען האמת, רובנו לא באמת “מתאמנים”. אנחנו פשוט “מלטפים את האגו שלנו דרך הכלי”. אנחנו תקועים בלופ של מה שנוח לנו, מה שנשמע טוב מהרגע הראשון, מה שלא דורש מאיתנו להזיע או להרגיש “טיפשים”.

הנה כמה סימנים שאתם לא באמת מתאמנים אלא אתם פשוט “נחים” עם הכלי:

אתם תמיד מתחילים ומסיימים באותם שלושה קטעים שאתם כבר יודעים פיקס.

כשאתם מגיעים לחלק הקשה ביצירה, אתם ‘מעגלים פינות’ או פשוט עוברים לקטע הבא.

הקצב שלכם מרגיש סבבה, כל עוד המטרונום לא פועל. ברגע שהוא נדלק – הכל מתפרק.

אתם משקיעים יותר זמן בלהחליף סאונד\אפקטים מאשר בלפתור בעיה טכנית.

האמת הכואבת היא שאימון אמיתי הוא לא תמיד כיף. הוא אמור להיות מעצבן. הוא אמור לגרום למוח שלכם לגרד מבפנים. אם אתם לא נשמעים “רע” לפחות ב-50% מהזמן שאתם עם הכלי, אתם כנראה לא לומדים שום דבר חדש. אתם פשוט משמרים את הקיים.

קוראים לזה “מלכודת הנגינה האוטומטית”. אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מוזיקאים פעילים כי הכלי בידיים שלנו כל יום, אבל בפועל אנחנו פשוט חוזרים על אותה הרצאה שכתבנו לפני חמש שנים בפני קהל דמיוני.

אז השאלה שלי אליכם היום היא כזו: מתי בפעם האחרונה הנחתם את הכלי והרגשתם עייפות מנטלית? מתי ניסיתם לפצח קונספט חדש, סולם לא מוכר או מקצב שמוציא אתכם משיווי משקל, במקום לחזור על מה שכבר מזמן נמצא אצלכם בכיס?

את האגו הזה, של “אני נגן מדהים”, תשמרו לרגע האמיתי שבו תצטרכו אותו: כשאתם מנגנים על הפסנתר בתחנה המרכזית, מול קהל של עוברי אורח. שם, מול העיניים הביקורתיות (או האדישות) של כולם, שם תפגינו בכל הפראזות שאתם מכירים ומבצעים כבר בעצימת עיניים.

וכמו תמיד משפט לסיום:
“מי שמתאמן רק על מה שהוא כבר יודע, לא באמת מנגן – הוא פשוט עושה חזרות לכישלון הבא שלו.”
__
מקווה שהדברים אכן נגעו ללבכם, ותיישמו אותם כמו שצריך.

וכמובן אשמח לתגובות.

[הסנופקין הנודד]

שמע די מסכים בכללי אבל יש כאלה שמתאמנים שעושים רק את מה שהמורה אמר להם ורק לפי המטרונום והתווים הילדים הטובים של המוזיקה
הקלאסיקאים האמיתים
כן כן אלו מהקונצרטים בקיצר יש כאלה שכן אז וגם אנחנו ולפעמים כן מתאמנים על מה שצריך
ובכל מקרה העניין במוזיקה זה להנות לא להיות רק מקצוען זה להיות גם מקצוען וגם להתאמן על מה שאוהבים

[מייבין באקורדים]

@הסנופקין-הנודד אני חויתי את זה כש התחלתי ליצור מוזיקה על המחשב, אני מנגן קטע פסנתר במידי עם מטרונום ברקע ואני מגלה שזה נשמע הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי…
אני מנגן קטע סולו פשוט ויש לי עבודה של הרבה זמן לסדר את זה בול שישמע טוב…
וקוונטייז לא עוזר בזה…

[י.פ]

@הגיטריסט זה נכון אבל אדם לא נשאר באותו מקום תקוע שבן אדם עושה כל יום אותו דבר לאט המוח משתעמם ומוצא דרכים אחרות גרוב אחר או מהלך אחר בשביל “למקסם” את התוצאה אז וודאי שבאפיקים אחרים הוא לא יתפתח אבל הדרך הזאת מובילה אותו ללמידה אם תנגן יונתן הקטן כל יום בסוף תנגן את זה טוב מאד לשם הדוגמה. כמו מלנגן סתם F אז לעשות FM7 (מז’ור) בקיצור זה וודאי נכון שאם בן אדם לא יודע לפרק אקורדים הוא לא יתפתח בשום צורה בפסנתר אבל זה לא אומר שהוא לא יתפתח באקורדים למשל כמובן שהוא ישאר נגן ממוצע…

[הגיטריסט]

@הסנופקין-הנודד ברור שצריך להנות, אף אחד לא אמר שצריך לסבול. אבל בוא נהיה כנים יש “להנות” מלהשתפר, ויש “להנות” כי פשוט נוח לנו. אם אתה רק מנגן את מה שאתה אוהב ומה שזורם לך, אתה לא באמת מתקדם, אתה פשוט עושה לעצמך נעים בגב. מוזיקה זה כיף, אבל בשביל להיות נגן טוב באמת, צריך לפעמים להזיע.

תמונת פרופיל גאונית
__

@י.פ להחליף אקורד זה חמוד מאוד אבל ההתפתחות הזאת לא משהו דרמטי, ואם תנגן “יונתן הקטן” כל החיים, בסוף תהיה אלוף ביונתן הקטן, אבל תישאר נגן מוגבל.
המוח שלנו עצלן, הוא מחפש קיצורי דרך כדי לא להתאמץ באמת.

[ישי]

@הגיטריסט כל מילה פנינה
הכי נכון בעולם

[י.פ]

@הגיטריסט פעם הבאה שאתה קורא טקסט עדיף שתצמד לרעיון מאשר לדוגמה אחרת לא תבין אותו
וודאי שאם תנגן כל יום אותו דבר לא תתפתח יותר מידי לטווח הקצר ולא לאפיקים חדשים שלא התנסית זה וודאי אבל אם תנגן אותו דבר כל יום זה לא יהיה אותו דבר בדיוק ולאט לאט אתה תלמד במקום לעשות את המלודיה שעשית אתמול לעשות משהו שונה הרמוניה יותר מעניינת מקצב יותר נכון וזה חלק מהתהליך עובדה שאתה כותב שזה מציק לך אבל בסופו של דבר רק לומדים מזה להתפתח מוזיקלית ולא להישאר באותו מקום
(דרך אגב מאיפה לקחת את זה שהמוח שלנו עצלן? המוח שלנו תכליתי ולכן הוא עושה דברים בדרך המהירה…)