"שטויות, נתקן את זה במיקס" - טור דעה שימקסס לכם את הראש
-
היי, זה שוב אני. כנראה שהפוסט הקודם על האימונים לא גרם לכם למכור את הכלי, אז באתי להרוס לכם עוד קצת מהאשליות של האולפן…
__מכירים את הרגע הזה שאתם יושבים מול המחשב, העיבוד נשמע עמום כאילו יש שמיכת פוך על הרמקולים (אגב, זה מזכיר לי שחבר תופפן אמר לי פעם שההגדרה של הקיק בדיפ האוס היא “קיק מכוסה בשמיכה”), התופים נשמעים כמו קרטון והשירה בכלל לא בכיוון. אתם מסתכלים על הפרויקט, נאנחים, ואז פולטים את משפט הקסם שעליו קמה ונפלה תעשיית המוזיקה:
“שטויות, נתקן את זה במיקס”.
(מקווה שקראתם את זה עם המנגינה…)
בואו נהיה רגע כנים: המשפט הזה הוא לא תכנית עבודה. הוא פשוט שקר שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לא להתמודד עם הבלגן שיצרנו. אנחנו בונים על זה שהמיקסר הוא סוג של קוסם שיודע להפוך פסולת לזהב, אבל האמת היא (ותזכרו טוב מה שאני אומר) שמיקסר הוא יותר כמו זכוכית מגדלת - הוא פשוט יגרום לכל הטעויות שלכם להישמע הרבה יותר ברור.
__
ועכשיו לקטע הפרקטי:
הנה כמה סימנים שאתם לא באמת יוצרים מוזיקה אלא פשוט בונים על התיקון שיבוא (או שלא…):מלחמת האוקטבות: שמתם בס, פסנתר חשמלי, וגיטרה (כמובן…) כולם באותה אוקטובה, ועכשיו אתם מנסים להבין למה זה נשמע כמו בוץ. ספוילר: EQ לא יציל אתכם. מה שאתם צריכים זה לא פלאגין מיוחד, אלא פשוט להזיז את הקטע של הפסנתר אוקטבה למעלה. מרווח אוקטבות נכון הוא המיקס הכי טוב שתוכלו לעשות.
הזיהום הסביבתי: אתם מקליטים עם מיקרופון של 50 שקל בחדר עם הד של מקלט, ואומרים “נוסיף קצת ריוורב וזה יסתדר”. חברים, ריוורב לא מסתיר סאונד רע - הוא פשוט מורח אותו על כל השיר. במקום שיהיה לכם זיוף אחד קטן.
העיבוד העמוס: יש לכם 10 ערוצים של סינתי שכולם מנגנים את אותו דבר, ואתם בטוחים שאיזה “טכנאי על” יצליח לתת לכל אחד מהם מקום. הוא לא. הוא פשוט ילחץ על Mute, וזה כנראה הדבר הכי טוב שיקרה לשיר שלכם.
__
האמת היא שמיקס טוב לא מתחיל בפלאגינים של 500 דולר. הוא מתחיל בעיבוד חכם. הוא מתחיל בזה שלכל כלי יש את המרחב שלו, את ה’תיבול’ שלו, ואת התפקיד הברור שלו.אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מפיקים כי יש לנו 200 פלאגינים מותקנים, אבל בפועל אנחנו פשוט מנסים לצבוע קיר מקולף. אימון אמיתי באולפן הוא להבין שצריך למחוק, להזיז אקורדים, ולדאוג שהכלים לא ידרסו אחד את השני כבר בשלב הראשון.
את הדיליי והריוורב המטורפים תשמרו לרגע שבו תרצו ליצור אווירה, לא לרגע שבו אתם מנסים להסתיר זיוף. שם, כשהכל נקי וחשוף באמת רואים אם אתם מוזיקאים.
__
כמו תמיד אני רגיל לכתוב משפט לסיום, אבל לא עלה לי משהו מספיק טוב.
אז הפעם ניתן לכם למצוא את המשפט.מקווה שהדברים נגעו בכם (או לפחות במיקסר שלכם
), ותיישמו אותם.
כמובן, אשמח לתגובות (גם מאלה שעדיין בטוחים שהאוטוטיון יציל להם את המיקס.) -
היי, זה שוב אני. כנראה שהפוסט הקודם על האימונים לא גרם לכם למכור את הכלי, אז באתי להרוס לכם עוד קצת מהאשליות של האולפן…
__מכירים את הרגע הזה שאתם יושבים מול המחשב, העיבוד נשמע עמום כאילו יש שמיכת פוך על הרמקולים (אגב, זה מזכיר לי שחבר תופפן אמר לי פעם שההגדרה של הקיק בדיפ האוס היא “קיק מכוסה בשמיכה”), התופים נשמעים כמו קרטון והשירה בכלל לא בכיוון. אתם מסתכלים על הפרויקט, נאנחים, ואז פולטים את משפט הקסם שעליו קמה ונפלה תעשיית המוזיקה:
“שטויות, נתקן את זה במיקס”.
(מקווה שקראתם את זה עם המנגינה…)
בואו נהיה רגע כנים: המשפט הזה הוא לא תכנית עבודה. הוא פשוט שקר שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לא להתמודד עם הבלגן שיצרנו. אנחנו בונים על זה שהמיקסר הוא סוג של קוסם שיודע להפוך פסולת לזהב, אבל האמת היא (ותזכרו טוב מה שאני אומר) שמיקסר הוא יותר כמו זכוכית מגדלת - הוא פשוט יגרום לכל הטעויות שלכם להישמע הרבה יותר ברור.
__
ועכשיו לקטע הפרקטי:
הנה כמה סימנים שאתם לא באמת יוצרים מוזיקה אלא פשוט בונים על התיקון שיבוא (או שלא…):מלחמת האוקטבות: שמתם בס, פסנתר חשמלי, וגיטרה (כמובן…) כולם באותה אוקטובה, ועכשיו אתם מנסים להבין למה זה נשמע כמו בוץ. ספוילר: EQ לא יציל אתכם. מה שאתם צריכים זה לא פלאגין מיוחד, אלא פשוט להזיז את הקטע של הפסנתר אוקטבה למעלה. מרווח אוקטבות נכון הוא המיקס הכי טוב שתוכלו לעשות.
הזיהום הסביבתי: אתם מקליטים עם מיקרופון של 50 שקל בחדר עם הד של מקלט, ואומרים “נוסיף קצת ריוורב וזה יסתדר”. חברים, ריוורב לא מסתיר סאונד רע - הוא פשוט מורח אותו על כל השיר. במקום שיהיה לכם זיוף אחד קטן.
העיבוד העמוס: יש לכם 10 ערוצים של סינתי שכולם מנגנים את אותו דבר, ואתם בטוחים שאיזה “טכנאי על” יצליח לתת לכל אחד מהם מקום. הוא לא. הוא פשוט ילחץ על Mute, וזה כנראה הדבר הכי טוב שיקרה לשיר שלכם.
__
האמת היא שמיקס טוב לא מתחיל בפלאגינים של 500 דולר. הוא מתחיל בעיבוד חכם. הוא מתחיל בזה שלכל כלי יש את המרחב שלו, את ה’תיבול’ שלו, ואת התפקיד הברור שלו.אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מפיקים כי יש לנו 200 פלאגינים מותקנים, אבל בפועל אנחנו פשוט מנסים לצבוע קיר מקולף. אימון אמיתי באולפן הוא להבין שצריך למחוק, להזיז אקורדים, ולדאוג שהכלים לא ידרסו אחד את השני כבר בשלב הראשון.
את הדיליי והריוורב המטורפים תשמרו לרגע שבו תרצו ליצור אווירה, לא לרגע שבו אתם מנסים להסתיר זיוף. שם, כשהכל נקי וחשוף באמת רואים אם אתם מוזיקאים.
__
כמו תמיד אני רגיל לכתוב משפט לסיום, אבל לא עלה לי משהו מספיק טוב.
אז הפעם ניתן לכם למצוא את המשפט.מקווה שהדברים נגעו בכם (או לפחות במיקסר שלכם
), ותיישמו אותם.
כמובן, אשמח לתגובות (גם מאלה שעדיין בטוחים שהאוטוטיון יציל להם את המיקס.)@הגיטריסט כתב ב"שטויות, נתקן את זה במיקס" - טור דעה שימקסס לכם את הראש:
האמת היא שמיקס טוב לא מתחיל בפלאגינים של 500 דולר. הוא מתחיל בעיבוד חכם. הוא מתחיל בזה שלכל כלי יש את המרחב שלו, את ה’תיבול’ שלו, ואת התפקיד הברור שלו.
אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מפיקים כי יש לנו 200 פלאגינים מותקנים, אבל בפועל אנחנו פשוט מנסים לצבוע קיר מקולף. אימון אמיתי באולפן הוא להבין שצריך למחוק, להזיז אקורדים, ולדאוג שהכלים לא ידרסו אחד את השני כבר בשלב הראשון.
יפה אמרת!
-
היי, זה שוב אני. כנראה שהפוסט הקודם על האימונים לא גרם לכם למכור את הכלי, אז באתי להרוס לכם עוד קצת מהאשליות של האולפן…
__מכירים את הרגע הזה שאתם יושבים מול המחשב, העיבוד נשמע עמום כאילו יש שמיכת פוך על הרמקולים (אגב, זה מזכיר לי שחבר תופפן אמר לי פעם שההגדרה של הקיק בדיפ האוס היא “קיק מכוסה בשמיכה”), התופים נשמעים כמו קרטון והשירה בכלל לא בכיוון. אתם מסתכלים על הפרויקט, נאנחים, ואז פולטים את משפט הקסם שעליו קמה ונפלה תעשיית המוזיקה:
“שטויות, נתקן את זה במיקס”.
(מקווה שקראתם את זה עם המנגינה…)
בואו נהיה רגע כנים: המשפט הזה הוא לא תכנית עבודה. הוא פשוט שקר שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לא להתמודד עם הבלגן שיצרנו. אנחנו בונים על זה שהמיקסר הוא סוג של קוסם שיודע להפוך פסולת לזהב, אבל האמת היא (ותזכרו טוב מה שאני אומר) שמיקסר הוא יותר כמו זכוכית מגדלת - הוא פשוט יגרום לכל הטעויות שלכם להישמע הרבה יותר ברור.
__
ועכשיו לקטע הפרקטי:
הנה כמה סימנים שאתם לא באמת יוצרים מוזיקה אלא פשוט בונים על התיקון שיבוא (או שלא…):מלחמת האוקטבות: שמתם בס, פסנתר חשמלי, וגיטרה (כמובן…) כולם באותה אוקטובה, ועכשיו אתם מנסים להבין למה זה נשמע כמו בוץ. ספוילר: EQ לא יציל אתכם. מה שאתם צריכים זה לא פלאגין מיוחד, אלא פשוט להזיז את הקטע של הפסנתר אוקטבה למעלה. מרווח אוקטבות נכון הוא המיקס הכי טוב שתוכלו לעשות.
הזיהום הסביבתי: אתם מקליטים עם מיקרופון של 50 שקל בחדר עם הד של מקלט, ואומרים “נוסיף קצת ריוורב וזה יסתדר”. חברים, ריוורב לא מסתיר סאונד רע - הוא פשוט מורח אותו על כל השיר. במקום שיהיה לכם זיוף אחד קטן.
העיבוד העמוס: יש לכם 10 ערוצים של סינתי שכולם מנגנים את אותו דבר, ואתם בטוחים שאיזה “טכנאי על” יצליח לתת לכל אחד מהם מקום. הוא לא. הוא פשוט ילחץ על Mute, וזה כנראה הדבר הכי טוב שיקרה לשיר שלכם.
__
האמת היא שמיקס טוב לא מתחיל בפלאגינים של 500 דולר. הוא מתחיל בעיבוד חכם. הוא מתחיל בזה שלכל כלי יש את המרחב שלו, את ה’תיבול’ שלו, ואת התפקיד הברור שלו.אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מפיקים כי יש לנו 200 פלאגינים מותקנים, אבל בפועל אנחנו פשוט מנסים לצבוע קיר מקולף. אימון אמיתי באולפן הוא להבין שצריך למחוק, להזיז אקורדים, ולדאוג שהכלים לא ידרסו אחד את השני כבר בשלב הראשון.
את הדיליי והריוורב המטורפים תשמרו לרגע שבו תרצו ליצור אווירה, לא לרגע שבו אתם מנסים להסתיר זיוף. שם, כשהכל נקי וחשוף באמת רואים אם אתם מוזיקאים.
__
כמו תמיד אני רגיל לכתוב משפט לסיום, אבל לא עלה לי משהו מספיק טוב.
אז הפעם ניתן לכם למצוא את המשפט.מקווה שהדברים נגעו בכם (או לפחות במיקסר שלכם
), ותיישמו אותם.
כמובן, אשמח לתגובות (גם מאלה שעדיין בטוחים שהאוטוטיון יציל להם את המיקס.) -
@el-m
תודה על התגובה!
שני מילים ממקצוען אמיתי - לא צריך יותר מזה.@חכם_בלילה
תודה, האמת שחשבתי להוסיף לקורות חיים שלי ‘טיפול בטראומות מאיקיו’…
-
היי, זה שוב אני. כנראה שהפוסט הקודם על האימונים לא גרם לכם למכור את הכלי, אז באתי להרוס לכם עוד קצת מהאשליות של האולפן…
__מכירים את הרגע הזה שאתם יושבים מול המחשב, העיבוד נשמע עמום כאילו יש שמיכת פוך על הרמקולים (אגב, זה מזכיר לי שחבר תופפן אמר לי פעם שההגדרה של הקיק בדיפ האוס היא “קיק מכוסה בשמיכה”), התופים נשמעים כמו קרטון והשירה בכלל לא בכיוון. אתם מסתכלים על הפרויקט, נאנחים, ואז פולטים את משפט הקסם שעליו קמה ונפלה תעשיית המוזיקה:
“שטויות, נתקן את זה במיקס”.
(מקווה שקראתם את זה עם המנגינה…)
בואו נהיה רגע כנים: המשפט הזה הוא לא תכנית עבודה. הוא פשוט שקר שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לא להתמודד עם הבלגן שיצרנו. אנחנו בונים על זה שהמיקסר הוא סוג של קוסם שיודע להפוך פסולת לזהב, אבל האמת היא (ותזכרו טוב מה שאני אומר) שמיקסר הוא יותר כמו זכוכית מגדלת - הוא פשוט יגרום לכל הטעויות שלכם להישמע הרבה יותר ברור.
__
ועכשיו לקטע הפרקטי:
הנה כמה סימנים שאתם לא באמת יוצרים מוזיקה אלא פשוט בונים על התיקון שיבוא (או שלא…):מלחמת האוקטבות: שמתם בס, פסנתר חשמלי, וגיטרה (כמובן…) כולם באותה אוקטובה, ועכשיו אתם מנסים להבין למה זה נשמע כמו בוץ. ספוילר: EQ לא יציל אתכם. מה שאתם צריכים זה לא פלאגין מיוחד, אלא פשוט להזיז את הקטע של הפסנתר אוקטבה למעלה. מרווח אוקטבות נכון הוא המיקס הכי טוב שתוכלו לעשות.
הזיהום הסביבתי: אתם מקליטים עם מיקרופון של 50 שקל בחדר עם הד של מקלט, ואומרים “נוסיף קצת ריוורב וזה יסתדר”. חברים, ריוורב לא מסתיר סאונד רע - הוא פשוט מורח אותו על כל השיר. במקום שיהיה לכם זיוף אחד קטן.
העיבוד העמוס: יש לכם 10 ערוצים של סינתי שכולם מנגנים את אותו דבר, ואתם בטוחים שאיזה “טכנאי על” יצליח לתת לכל אחד מהם מקום. הוא לא. הוא פשוט ילחץ על Mute, וזה כנראה הדבר הכי טוב שיקרה לשיר שלכם.
__
האמת היא שמיקס טוב לא מתחיל בפלאגינים של 500 דולר. הוא מתחיל בעיבוד חכם. הוא מתחיל בזה שלכל כלי יש את המרחב שלו, את ה’תיבול’ שלו, ואת התפקיד הברור שלו.אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מפיקים כי יש לנו 200 פלאגינים מותקנים, אבל בפועל אנחנו פשוט מנסים לצבוע קיר מקולף. אימון אמיתי באולפן הוא להבין שצריך למחוק, להזיז אקורדים, ולדאוג שהכלים לא ידרסו אחד את השני כבר בשלב הראשון.
את הדיליי והריוורב המטורפים תשמרו לרגע שבו תרצו ליצור אווירה, לא לרגע שבו אתם מנסים להסתיר זיוף. שם, כשהכל נקי וחשוף באמת רואים אם אתם מוזיקאים.
__
כמו תמיד אני רגיל לכתוב משפט לסיום, אבל לא עלה לי משהו מספיק טוב.
אז הפעם ניתן לכם למצוא את המשפט.מקווה שהדברים נגעו בכם (או לפחות במיקסר שלכם
), ותיישמו אותם.
כמובן, אשמח לתגובות (גם מאלה שעדיין בטוחים שהאוטוטיון יציל להם את המיקס.) -
@הגיטריסט קודם כל טור שכתוב יפה ולעניין, כל הכבוד!
דבר שני:
כפי שאמרת צריך להתחיל בבחירת סאונדים(סורס) טובים, אחרת זה לא יוביל אותנו לשום מקום
דבר שלישי:
אני דוגל בשיטה שנקראת פוליש מיקס, במסגרתה המיקס נעשה תוך כדי העיבוד - הוספת גיטרה לעיבוד? נפלא! תתחיל לטפל בה עם EQ ואפקטים, יש בה תדר שנשמע בעייתי? תוריד אותו עכשיו!, בסוף, אחרי כל העיבוד, אני ניגש ל"פוליש מיקס" סדרה של עוד כשני מיקסים בה אני מחדד בסה"כ את כל מה שעשיתי עד עכשיו -
היי, זה שוב אני. כנראה שהפוסט הקודם על האימונים לא גרם לכם למכור את הכלי, אז באתי להרוס לכם עוד קצת מהאשליות של האולפן…
__מכירים את הרגע הזה שאתם יושבים מול המחשב, העיבוד נשמע עמום כאילו יש שמיכת פוך על הרמקולים (אגב, זה מזכיר לי שחבר תופפן אמר לי פעם שההגדרה של הקיק בדיפ האוס היא “קיק מכוסה בשמיכה”), התופים נשמעים כמו קרטון והשירה בכלל לא בכיוון. אתם מסתכלים על הפרויקט, נאנחים, ואז פולטים את משפט הקסם שעליו קמה ונפלה תעשיית המוזיקה:
“שטויות, נתקן את זה במיקס”.
(מקווה שקראתם את זה עם המנגינה…)
בואו נהיה רגע כנים: המשפט הזה הוא לא תכנית עבודה. הוא פשוט שקר שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לא להתמודד עם הבלגן שיצרנו. אנחנו בונים על זה שהמיקסר הוא סוג של קוסם שיודע להפוך פסולת לזהב, אבל האמת היא (ותזכרו טוב מה שאני אומר) שמיקסר הוא יותר כמו זכוכית מגדלת - הוא פשוט יגרום לכל הטעויות שלכם להישמע הרבה יותר ברור.
__
ועכשיו לקטע הפרקטי:
הנה כמה סימנים שאתם לא באמת יוצרים מוזיקה אלא פשוט בונים על התיקון שיבוא (או שלא…):מלחמת האוקטבות: שמתם בס, פסנתר חשמלי, וגיטרה (כמובן…) כולם באותה אוקטובה, ועכשיו אתם מנסים להבין למה זה נשמע כמו בוץ. ספוילר: EQ לא יציל אתכם. מה שאתם צריכים זה לא פלאגין מיוחד, אלא פשוט להזיז את הקטע של הפסנתר אוקטבה למעלה. מרווח אוקטבות נכון הוא המיקס הכי טוב שתוכלו לעשות.
הזיהום הסביבתי: אתם מקליטים עם מיקרופון של 50 שקל בחדר עם הד של מקלט, ואומרים “נוסיף קצת ריוורב וזה יסתדר”. חברים, ריוורב לא מסתיר סאונד רע - הוא פשוט מורח אותו על כל השיר. במקום שיהיה לכם זיוף אחד קטן.
העיבוד העמוס: יש לכם 10 ערוצים של סינתי שכולם מנגנים את אותו דבר, ואתם בטוחים שאיזה “טכנאי על” יצליח לתת לכל אחד מהם מקום. הוא לא. הוא פשוט ילחץ על Mute, וזה כנראה הדבר הכי טוב שיקרה לשיר שלכם.
__
האמת היא שמיקס טוב לא מתחיל בפלאגינים של 500 דולר. הוא מתחיל בעיבוד חכם. הוא מתחיל בזה שלכל כלי יש את המרחב שלו, את ה’תיבול’ שלו, ואת התפקיד הברור שלו.אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מפיקים כי יש לנו 200 פלאגינים מותקנים, אבל בפועל אנחנו פשוט מנסים לצבוע קיר מקולף. אימון אמיתי באולפן הוא להבין שצריך למחוק, להזיז אקורדים, ולדאוג שהכלים לא ידרסו אחד את השני כבר בשלב הראשון.
את הדיליי והריוורב המטורפים תשמרו לרגע שבו תרצו ליצור אווירה, לא לרגע שבו אתם מנסים להסתיר זיוף. שם, כשהכל נקי וחשוף באמת רואים אם אתם מוזיקאים.
__
כמו תמיד אני רגיל לכתוב משפט לסיום, אבל לא עלה לי משהו מספיק טוב.
אז הפעם ניתן לכם למצוא את המשפט.מקווה שהדברים נגעו בכם (או לפחות במיקסר שלכם
), ותיישמו אותם.
כמובן, אשמח לתגובות (גם מאלה שעדיין בטוחים שהאוטוטיון יציל להם את המיקס.)קודם כל זה מאמר אחד היפים!!!
@הגיטריסט כתב ב"שטויות, נתקן את זה במיקס" - טור דעה שימקסס לכם את הראש:
את הדיליי והריוורב המטורפים תשמרו לרגע שבו תרצו ליצור אווירה, לא לרגע שבו אתם מנסים להסתיר זיוף
אני דווקא חושב שריוורב ודיליי ממש לא מסתירים זייוף אלא להפך!!
ריוורב זה לא מה שניקרא “משחק ילדים”, וגם כשרוצים להוסיף בשביל האווירה צריך להיתחשבן ולהיתמקסס מחדש עם כל הערוצים האחרים!
אבל באמת נהניתי מהפוסט! כל מילה פנינה!![חפש באמצעות Google](javascript:bootbox.prompt({title:'<div style="text-align: center;"><img src="/assets/uploads/logosearch.png" width="100%"></div>',placeholder:'כתוב מילים לחיפוש ב Google',buttons:{confirm:{label:'חיפוש'},cancel:{label:'ביטול'}},backdrop:true,callback:function(result){if(result!=null&&result!=''){var a=document.createElement('a');a.href='https://www.google.co.il/search?q=site:hamusicay.com '+encodeURIComponent(result.trim());a.target='_blank';a.click();}}});){kind=link}