ביג רום (בתרגום מאנגלית: חדר גדול, כלומר רחבת ריקודים במועדון גדול), הוא ז’אנר של EDM (מוזיקת ריקודים אלקטרונית) שהוא מכוון-פסטיבלים ורחבות ריקודים.

ביג רום היה בין השולטים בעולם ה-EDM בתחילת העשור האחרון, אך קצת התפוגג בשנים האחרונות לטובת ז’אנרים מעט מורכבים יותר.

רוב הטראקים של ביג רום כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 126-130 BPM
• דרופים עוצמתיים ומקפיצים
• קיק (תוף בס / בייסדראם) בכל רבע תיבה, עם בס שמן שמלווה אותו, על פי רוב בצורה מונוטונית
• מלודיה קליטה ופשוטה, כאשר הסאונד שלה גדול ושמן
• על פי רוב בלי אקורדים / הרמוניות, ותופים מאד מינימליים (מבלי הייהטים, סנרים, כלי הקשה)

דוגמאות קלאסיות של ביג רום:

• W&W - Rave After Rave (Original Mix).mp3
• Dimitri Vegas & Like Mike vs W&W - Arcade (Official Video).mp3

והפעם פוסט קצת יותר אישי.

יש בחינה כזו, של לא לשמור לעצמך את כל מה שצברת, אלא להעביר אותו הלאה לעולם.

כמוזיקאי יוצר, היה לי פעם איזשהו חזון אוטופי - שכל מה שאעסוק בו הוא רק היצירה המוזיקלית שלי, באופן הכי ישיר.

ללמד אחרים? זה רק לכאלו שלא מצליח להם והם מחפשים להתפרנס בכל זאת ממוזיקה במקום לוותר לגמרי וללכת להיות נהג אוטובוס. כך אמרה האמונה שלי אז.

אז מה השתנה? קודם כל תודעת שפע. כשאתה מאמין שיש בעולם משאבים מוגבלים, למה שתחלק לאחרים ידע שצברת בעמל רב? ואם התלמידים שלך יתחרו בך?

אבל זה לא רק שהבנתי שזה לא מזיק לחלוק ידע עם זה אחרים, אלא עם הזמן הבנתי שזה חלק מהעניין. שאתה לא פה רק לשרת את עצמך ואת החזון האגואיסטי שלך, אלא נותנים לך כדי שתעביר הלאה.

יש כאלו שלומדים בדרך הקשה, שכשהם שומרים צמוד לחזה את כל מה שהם צברו - כל המתנות האלו נלקחות מהם. וזה לא רק בתחום של כסף וצדקה.

דיברנו המון על “אינסטלטורים”, על לפתוח צינורות השראה. תחשבו על זה שלצינור יש זרימה. אם הנוזל לא יוצא החוצה מהצד השני - נוצרת סתימה. אז האם אתם משחררים החוצה לעולם דברים שנכנסים אליכם, או נותנים להכל להצטבר בפנים?

שמעתי פעם את סטיב הארווי מספר בשם אמא שלו: “יום אחד אלוקים יתן לך בית יפה על ראש הגבעה. התפקיד שלך, כשתגיע לשם, הוא להראות לאנשים אחרים איך להגיע לראש הגבעה”.

אז אולי זה זמן טוב לחשוב - כמה מהזמן שלכם אתם מקדישים ליצירה שלכם (שהיא בוודאי חשובה מאד), וכמה אתם מקדישים לתת ממנו גם לאחרים.

אתם לא חייבים להיות המוזיקאים הכי מומחים בעולם כדי שיהיה לכם מה לתרום למישהו אחר. לפעמים זה אפילו פרט קטן של ידע, שיגרום לכם להיות צינור שופע וזורם.

זו הסיבה שחוץ מללמד בתשלום - שגם בזה יש נתינה לאחרים - אני אישית משתדל תמיד לפרסם המון תוכן בחינם ביוטיוב שלי, בקבוצת וואצאפ למוזיקאים ועוד, וכשגיליתי על הפורום הזה החלטתי להצטרף גם אליו ולהעביר את השפע הלאה. יש לכם דרכים לתת לאחרים? מוזמנים לשתף בתגובות!

פרוגרסיב האוס הוא ז’אנר נוסף של EDM (מוזיקת ריקודים אלקטרונית), מכוון-פסטיבלים ורחבות ריקודים.

כמו ביג רום, גם פרוגרסיב האוס היה בין השולטים בעולם ה-EDM בתחילת העשור האחרון, אך קצת התפוגג בשנים האחרונות לטובת ז’אנרים מעט מורכבים יותר.

רוב הטראקים של פרוגרסיב האוס כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 126-130 BPM
• דרופים מקפיצים שבמרכזם המלודיה ומהלך אקורדים
• קיק (תוף בס / בייסדראם) בכל רבע תיבה, סנרים, הייהטים וכלי הקשה שמוסיפים תנועה בשמיניות וב-1/16
• מלודיה אופורית ואנרגטית, על פי רוב מלווה בלופ קבוע של אקורדים
• ההבדל המרכזי בינו לביג רום: פרוגרסיב הוא יותר מוזיקלי, ויש בו יותר תפקידים בו זמנית. מצד שני, המינימליזם של ביג רום מאפשר מקום לסאונדים שלו להיות הרבה יותר חזקים

דוגמאות קלאסיות של פרוגרסיב האוס:

• Justin Mylo & Robbie Mendez - Times Like These.mp3
• Martin Garrix feat. Bonn - No Sleep (DubVision Remix).mp3

אי פעם שמתם לב ששיר שאתם בכלל לא אוהבים נדבק לכם למוח כאילו אין מחר? תכירו את אפקט זייגרניק – תיאוריה פסיכולוגית מוזרה אבל גאונית.

ב־1920, פסיכולוגית בשם בלומה זייגרניק ישבה בבית קפה, כששמה לב לתופעה מפתיעה: המלצרים זכרו בעל פה כל הזמנה מורכבת – עד הרגע שבו החשבון שולם. אז, בום. כאילו מחקו להם את הראש. זה הדליק אצלה משהו.

היא חקרה את זה וגילתה: אנשים זוכרים הרבה יותר טוב משימות שלא הושלמו מאשר כאלה שהושלמו. למה? כי המוח שונא דברים פתוחים. כל דבר שנקטע באמצע – משאיר בו מתח פנימי בלתי פתור, מין ‘כרטיסייה’ דמיונית שתישאר פתוחה ברקע עד שהדבר ההוא “ייסגר”.

ומה הקשר למוזיקה? פשוט: שיר הוא סיפור. ואם אתה סוגר את כל המשפטים, הפזמונים וההרמוניות בצורה מושלמת – המאזין אמנם נהנה, אבל שוכח. אבל אם אתה משאיר בכוונה קצת מתח, שובר דפוס, משחק עם “שאלות מוזיקליות” שלא מקבלות תשובה ברורה – אתה יוצר אפקט זייגרניק מוזיקלי.

זה מה שהופך שירים לממכרים. המוח לא נרגע עד שהוא “סוגר את הלופ”, ולכן הוא ממשיך לחזור לשיר שוב ושוב. זה הכוח של נגינת מענה, של מתח והרפיה – ושל יצירה חכמה שמדברת לא רק לאוזן, אלא לפסיכולוגיה של המאזין.

אז אם אתה כותב, מלחין או מפיק – תתחיל לחשוב כמו תסריטאי מתח. אל תמהר לתת את כל התשובות. נסה להשאיר רגע הרמוני שיותיר את השיר תקוע על פי תהום, השהיה לפני דרופ, או מילים שדורשות השלמה. שאל שאלה – ואל תענה. בנה דפוס – ואז תפר אותו. המוח של המאזין שלך כבר יעשה את השאר.

טראפ הוא ז’אנר מוזיקלי שמתייחד במקצב, בסגנון התופים ובאווירה הכללית שלו. הז’אנר התפתח במקביל בשני עולמות: בעולם מוזיקת הריקודים האלקטרונית, ובעולם הראפ / היפ הופ.

לטראפ יש סאונדים מאד מזוהים, כמו הסנר המוכר, היי-הטים מתגלגלים, ובס ה-808 השמן והעוצמתי. מכאן ואילך ניתן לפתח את זה למקומות יותר או פחות מלודיים, ולמגוון מהירויות. כאן נדבר על הכיוונים שיותר מוכרים בעולם ה-EDM.

מוזיקת טראפ קיימת בכמה וריאציות:

• טראפ רגיל הוא בד"כ לא מאד מלודי או הרמוני, משום שהיעד המרכזי הוא התנועה הקצבית. מהירויות נפוצות: 100 / 140 / 160 BPM
• פיוצ’ר בייס (= בס עתידני), הגירסה היותר מוזיקלית של טראפ. תופים של טראפ, אבל דרופ הרמוני ומלודי עשיר וגדול. לעיתים גם עם זמר - כלומר קרוב יותר לעולמות הפופ. מהירות נפוצה: 135-155BPM
• מומבהטון, הוא אמנם לא סוג של טראפ אבל כן מתחבר באווירה שלו. תופים של טראפ אבל מקצב של רגאטון. מהירות נפוצה: 90-110BPM
• ועוד…

רוב הטראקים של מוזיקת טראפ יכללו את האלמנטים הבאים:

• תופים פאנצ’יים (כלומר, עם מכה קצרה וחזקה). קיק עם מעט (או הרבה) דיסטורשן, סנר קצר וגבוה בטונציה שלו, והיי-הטים שמכים במקצבים מעניינים.
• כך למשל, ההיי-הטים יכולים להתבסס על מקצב של 1/16, אבל מדי פעם לתת מילויים הרבה יותר מהירים ואפילו עם משחקי פיצ’.
• בס שמן ומלוכלך שנקרא 808, על שם מכונת תופים עתיקה שעליו הוא התבסס בעבר. אבל כיום כמעט כל בס יכול להיקרא 808, וזה יותר תלוי אופי.

דוגמאות קלאסיות של מוזיקת טראפ:

• טראפ יוחנן - נהיגה גשומה ｜ YOCHANAN - Rainy Drive.mp3
• פיוצ’ר בייס CMC$ & Cade - Thinkin’ Bout Myself (Official Video).mp3
• מומבהטון ETC!ETC! - TEKK.mp3

ובזה סיימנו את פרקי הז’אנרים האלקטרוניים!

רוצים שאעשה כאלו גם על ז’אנרים אחרים במוזיקת עולם? תגיבו לי כאן למטה!

video_2025-05-05_10-39-37.mp4

בדיקת ינשוף, פינת ביקורת המוזיקה שלי
והפעם: “יצחק בן ארזה - בואי הרוח!”

Spoiler

בדיקת ינשוף יצחק בן ארזה.mp4

הרבה פעמים אנחנו נתקעים ביצירה שלנו, לא בגלל שאין לנו מאיפה לקחת השראה - אלא כי יש יותר מדי מקומות ללכת אליהם.

זה הזמן לצמצם לעצמנו את מרחב הבחירה!

כשיש לכם פחות אפשרויות, אתם נאלצים לחשוב מחוץ לקופסה ולהפיק את המקסימום ממה שיש. במקום להתפזר בין אלפי כלים, סאונדים ורעיונות, אתם מתמקדים בעשייה נטו – בלי להיתקע, בלי לדחות ובלי לשקוע בפרפקציוניזם.

ההגבלות האלו יכריחו אתכם לקבל החלטות מהר, לעבוד באינטואיציה, ולגלות פתרונות יצירתיים שלא הייתם מגיעים אליהם בדרך אחרת.

נסו את זה כבר היום - וראו איך זה משחרר אתכם:

• השתמשו במספר ערוצים מוגבל – מקסימום 5 ערוצים בלבד.
• צרו מוזיקה מכלי אחד בלבד – כל האלמנטים יופקו מאותו כלי.
• הגדירו טיימר קצר – כתבו שיר שלם תוך 30 דקות.
• דגימה אחת לכל הביט – השתמשו רק בדגימה אחת לכל האלמנטים.
• הפיקו בלי לשמוע – סדרו תווים ומקצבים בעיניים בלבד ורק אז תשמיעו.

1. התחילו תיבה עם תו שהוא לא הבסיס של האקורד
רוב הבסליינים מתחילים על תו ה-Root של האקורד, אבל מה אם תתחילו דווקא עם הצליל ה-3 או ה-5?
אם האקורד הוא Cmaj, נסו להתחיל את התיבה דווקא על E או G, ורק אחרי זה לרדת ל-C.
למה זה עובד? כי זה נותן תחושה של תנועה והפתעה, ולא הופך את ההרמוניה לצפויה מדי.

2. השתמשו בהשהיות (Ghost Notes) בין הפעימות
נגינת תווים “שקטים” (כמעט ללא צליל, רק הקשה קצבית על המיתר/קליד) יוצרת גרוב טבעי יותר.
נניח שהבס שלכם מנגן דום – דום – דום… נסו להכניס תיק – דום – תיק – דום עם Ghost Notes עדינים ביניהם.
למה זה עובד? כי זה מוסיף גרוב חי ואנושי והופך את הבס לפחות רובוטי.

3. אל תנחתו על הביט – הקדימו או פגרו בכוונה
במקום שהבס תמיד יפגע בדיוק על הביט הראשי, נסו להקדים או לאחר תווים מסוימים כדי ליצור מתח.
לדוגמה, אם הביט המרכזי של התוף נופל על “1”, נגנו את הבס רגע לפני או אחרי ה-“1”.
למה זה עובד? כי זה יוצר דינמיקה לא צפויה ויותר מרחב לתופים ולשאר הכלים.

4. נסו לשבור את הציפיות עם קפיצות גדולות
במקום שהבס תמיד ינוע בצורה חלקה בין תווים קרובים, לפעמים כדאי לקפוץ רחוק.
במקום לעבור מ-C ל-D ואז ל-E, נסו לקפוץ ישר ל-G ואז לחזור ל-D.
למה זה עובד? כי זה שוברים את השגרה ההרמונית, מה שיוצר עניין ותנועה.

5. שלבו אלמנטים מלודיים בבס
רוב האנשים חושבים שהבס צריך להיות מונוטוני ופונקציונלי, אבל למה לא להפוך אותו לכלי מלודי?
הוסיפו תווים שמובילים בין האקורדים או אפילו משפטים קטנים בתוך התיבה.
נסו לתת לבס מנגינה משלו שעדיין תומכת בהרמוניה הכללית.
למה זה עובד? כי זה הופך את תפקיד הבס ליותר מעניין וחיוני להפקה, ולא רק לרקע.

נסו להכניס לפחות אחת מהשיטות האלה להפקה הבאה שלכם ותגלו כמה שהבס יכול להפוך לכלי דומיננטי ומרגש!

אז נגענו בהאוס ובטראנס, ואנחנו מוסיפים לעלות ב-BPM. מה שמביא אותנו להארדסטייל, שפירושו באנגלית “סגנון קשוח”.

גם הארדסטייל הוא סגנון שנועד עבור מועדונים ורחבות ריקודים, אבל כיום נחשב קצת יותר מחתרתי ופחות במיינסטרים. זה לא אומר שאין לו קהל גדול ונאמן (שאני חלק ממנו!).

המטרה של הארדסטייל היא להאיץ את פעימות הלב בזכות הקצב המהיר, ולהגביר את האדרנלין עם סאונדים חזקים, חותכים ואגרסיביים. קיק (תוף בס) של הארדסטייל הוא משהו אחר מהקיקים שאנחנו מכירים מכל סגנון אחר, הלידים מורכבים משכבות של ‘מסורים’ (Saw) מלוכלכים, ומה שמתקבל זה משהו שקשה למצוא בז’אנר אחר.

הארדסטייל קיים בכמה וריאציות:

הארדסטייל מלודי / אופורי, שבו מלודיה עוצמתית ומרגשת תשחק תפקיד מרכזי;
הארדסטייל בוסרי (Raw) שפחות ממוקד במלודיה ויותר בסאונדים מלוכלכים ובקטעי ראפ אגרסיביים שמזכירים את עולם המטאל;
כיום רוב הטראקים של הארדסטייל יכילו בתוכם קטע בוסרי יותר בהתחלה, וקטע מלודי יותר בסוף, או שילוב אחר של שני הסוגים;
אפ-טמפו, שזו הגירסה הכי מהירה של הארדסטייל, שעשויה להגיע למהירויות של 200BPM ואף יותר;
ועוד…

רוב הטראקים של הארדסטייל כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 150-200 BPM
• טראקים מהירים, מעוררי אדרנלין, עם סאונדים קשוחים מהרגיל
• קיק בכל רבע תיבה, על פי רוב ללא תופים או כלי הקשה נוספים בדרופ. מעברים מבוצעים ע"י הקיקים עצמם שמנגנים לפעמים גם שמיניות ו-1/16

דוגמאות קלאסיות של הארדסטייל:

• הארדסטייל מלודי: y2mate.com - Oblivion.mp3
• הארדסטייל בוסרי: y2mate.com - Sub Zero Project TECHNOBOTS Official Hardstyle Video.mp3
• הארדסטייל אפ-טמפו: y2mate.com - Sefa Dr Peacock Illusions Official Video.mp3

הרבה מלודיות אייקוניות התחילו ממשהו פשוט להפליא – 4 חזרות על אותו תו.

לדוגמה, התו לה:
לה לה לה לה… ואז? תנו לאצבעות להוביל אתכם הלאה!

למה זה עובד?
כשמתחילים ממשהו קבוע וצפוי, המוח שלכם מחפש לאן להתקדם משם – וזה דוחף אתכם לרעיונות מלודיים טבעיים וזורמים יותר.

איך לנסות את זה עכשיו?
1️⃣ בחרו תו אחד בלבד.
2️⃣ נגנו אותו 4 פעמים ברצף (רבעים).
3️⃣ אל תחשבו יותר מדי – פשוט תזרמו עם זה! לאיפה המנגינה הולכת לכם?

נסו את זה עכשיו ותראו איך מלודיות חדשות נולדות בקלות!

5 טכניקות מתקדמות להפיכת הקצב שלכם לייחודי ומפתיע

1. צרו “פוליריתם” בין האלמנטים השונים
במקום לתת לכל הערוצים לעבוד יחד, נסו לתת לכלי אחד (כמו היי-האט או בס) קצב שמתנגש עם הקצב הראשי. לדוגמה:

• תופים ב-4/4, אבל פרקאשן שחוזר כל 3 פעימות.
• אקורדים שמתחלפים כל 5 רבעים בתוך ביט זוגי.
  למה זה עובד? זה מכניס תחושת “חוסר איזון” מעניינת למוזיקה בלי לשבור את המבנה שלה.

2. נתקו את התזמון של כלי מסוים במעט

• קחו כלי כמו סנר או קלפ והזיזו אותו באופן לא אחיד – לא סתם “לפני” או “אחרי” הביט, אלא בצורה שמשתנה לאורך הזמן.
  למה זה עובד? זה נותן תחושת גרוב יותר “אנושית” ומונע תחושה רובוטית.

3. השתמשו בשאיפה ובנשיפה של המאזין
מקצב שמרגיש טבעי לרוב יתחלק לפי הדרך שבה הגוף שלנו נושם.
צרו מתח דרך תבנית מקצבית שמרגישה דחוסה וקצרה.
שחררו אותו עם תיבה פתוחה יותר בסוף הפרזה.
למה זה עובד? כי זה יושב על תחושות גופניות טבעיות וגורם לגרוב להרגיש בלתי נמנע.

4. מחקו חלק מהקצב שאתם רגילים לנגן

• נגנו מקצב שאתם אוהבים, ואז נסו להשמיט חלק ממנו – נגיד, כל פעימה שלישית בתוף הבס, או כל ה-“2” של הסנר.
  למה זה עובד? כי המוח של המאזין ישלים את החסר ויגרום למוזיקה להרגיש מתוחכמת ואווירית יותר.

5. התחילו את הקצב מתוך משפט מלודי – לא ההפך

• במקום להלביש קצב על מלודיה, קחו משפט מלודי והוציאו ממנו מקצב – נסו לנגן רק את ה-“קצב” של המנגינה על תוף או פרקאשן.
  למה זה עובד? כי זה יוצר אינטראקציה אורגנית בין המקצב והמלודיה, במקום ששניהם יתנהלו בנפרד.

נסו להכניס לפחות אחת מהשיטות האלו להפקה הבאה שלכם ותראו איך הקצב שלכם משתדרג לרמה אחרת!

שקלתי לצלם מחדש, שקלתי למחוק וזהו, אבל החלטתי להעלות ככה. תגידו לי אם היה שווה לפחות את הסאונד אני מתחיל לפתור…

ביקורת אלבום פיני.mp4

שמתם לב למילה “האוס”? היא תחזור על עצמה הרבה. האוס הוא מקצב מסויים, שהבסיס שלו מאופיין בקיק (תוף בס / בייסדראם) במתכונת Four-on-the-floor (קיק בכל פעימה של רבע), ובהייהטים (מצלתיים) שממלאים את שאר החלל. ומה זה פיוצ’ר? עתיד. כי כשהז’אנר הזה התחיל להתפרסם ראו בו משהו עתידני למדי.

פיוצ’ר האוס הוא כמו הילד של פרוגרסיב האוס. אבל בעוד שפרוגרסיב האוס מכיל סאונדים ארוכים ומלאים יותר, לאט לאט התפתח פיוצ’ר האוס שהוא עדיין מלודי והרמוני מאד, אבל עם סאונדים יותר עדינים ונקיים, כאשר האלמנטים המלודיים מנוגנים בפלאקים (צלילי פריטה) במקום במסורים (צלילים ארוכים ושמנים).

פיוצ’ר האוס היה בין הז’אנרים המרכזיים בעולם ה-EDM בסביבות שנת 2015, אך כמו קודמיו - קצת התפוגג בשנים האחרונות לטובת ז’אנרים מעט מורכבים יותר מבחינת סאונדים.

רוב הטראקים של פיוצ’ר האוס כוללים את האלמנטים הבאים:

• מהירות מקובלת: 124-128 BPM
• דרופים נקיים וחכמים יותר שבמרכזם מלודיה ואקורדים קופצניים
• קיק בכל רבע תיבה, סנרים, הייהטים וכלי הקשה שמוסיפים תנועה בשמיניות וב-1/16
• מלודיה ואקורדים בעלי תנועה קופצנית, שלעיתים קרובות ‘מקישים’ יחד וממלאים את השמיניות ו-1/16 - בניגוד לז’אנרים הקודמים שבהם האלמנטים המרכזיים יושבים בעיקר על רבעים ושמיניות
• ההבדל המרכזי בינו לז’אנרים הקודמים עליהם דיברנו: פיוצ’ר האוס ניגש לדרופים ממקום אחר, סאונדים קטנים יותר אבל תנועתיים יותר, שממלאים את חלקי הקצב שהיו די מונוטוניים בעזרת המלודיה, האקורדים והבס.

דוגמאות קלאסיות של פיוצ’ר האוס:

• Madison Mars - Future Is Now.mp3
• Jonas Aden - Temple.mp3

נתקעים בלמצוא מלודיות מעניינות? הנה טריק מבריק!

כשאתם מתיישבים להלחין או ליצור מלודיה, יקרה לכם לפעמים שאתם לא מצליחים להגיע ל"זה". אז הנה טיפ ששמעתי מהמוזיקאי והיוצר הצעיר ג’ייקוב קולייר: במקום לנסות להגות מלודיה בראש שלכם, דמיינו שמישהו אחר שר לכם אותה.

למה שזה יעבוד?
כשאתם מנסים “להמציא” מלודיה, המוח שלכם נוטה להיצמד להרגלים מוזיקליים מוכרים. אבל אם אתם מדמיינים שמישהו אחר שר לכם מנגינה חדשה, אתם משתחררים מההרגלים שלכם ומקשיבים באובייקטיביות למה שנשמע טוב באמת.

איך ליישם את זה?
1️⃣ עצמו עיניים ודמיינו זמר אמיתי (אני אוהב להתנסות ולדמיין חבר ספציפי או קרוב משפחה) שמציג לכם מלודיה חדשה שהוא חשב עליה או שהגיעה לו בחלום.
2️⃣ הקשיבו לה בראש שלכם, כאילו אתם מקשיבים לשיר קיים.
3️⃣ שירו אותה בקול!
4️⃣ עכשיו תקליטו אותה.

נסו את זה עכשיו על הפרויקט הבא שלכם – תופתעו כמה זה מטורף!

את זה אנשים מבקשים ממני כבר המון זמן (ואתמול גם היה כאן בפורום אזכור לנושא הזה) - אז הנה! בואו נצלול לתוך הפרויקט של “לחלום עלי” מתוך ה-EP החדש, ונסביר את כל השלבים - כמובן שיש גם פלאגינים חינמיים…

טיונינג - תיקון זיופים | קומפרסיה ואיקיו | דיליי וריוורב | נוכחות וצבע | ועוד

סרטון השראה למפיקים וטכנאי מיקס:
איך לעשות מיקס שירה נקי ו_בפרצוף_ _ סקירת עומק.mp4

אז הנה התוצאה שלי:

אקורדיון אמאפיאנו.wav

• הסגנון - אמאפיאנו Amapiano. מדובר במקצב שהתפתח בשנים האחרונות בדרום אפריקה ומשלב סאונדים מקומיים ואלקטרוניים. יש לו מאפיינים ייחודיים, כמו המחסור בקיק - לצד הבס הנוקש המיוחד (שהוא בעצם תוף שמכונה Logdrum). מה שמתקבל הוא ביט כיפי, קליל ושמח.
• במקרה שלנו החלטתי לא להתאמץ להפריד את רעש הרקע מתוך נגינת האקורדיון, אלא להשאיר אותה אורגנית, עם הצהלות האנרגטיות של הקהל, מה שאיכשהו הסתדר לי עם כל הוייב האפריקני.
• כדי להשלים את האווירה הוספתי וואקל אפריקני הולם שמצאתי ב-Splice וקצת ערכתי שיתאים לאקורדים.

התחלתי בעונה שנייה של “בדיקת ינשוף”, פינת ביקורת המוזיקה שלי

והפעם: יוחנן אורי ופיני אינהורן - ביט יהודי
בדיקת ינשוף יוחנן אורי.mp4

Spoiler

בפודקאסט הפופולרי של ג’ו רוגן הושמעה שירה ייחודית של שבט בפפואה ניו גינאה. הרגשתי מיד שאני צריך לעשות עם זה משהו - לבנות מאפס טראק קליל ושמח!

הסגנון הזה נקרא אמאפיאנו Amapiano ויתכן שהייתי מגדיר אותו תת-ז’אנר של אפרו-האוס. אמאפיאנו מתאפיין בקצב איטי מעט יותר, כלי הקשה בולטים, היעדר קיק (או קיק בווליום נמוך) וקווי בס מודגשים ביחס לאפרו-האוס המוכר.

בדרך כלל הפוסטים והסרטונים שלי הם יותר ממוקדי הסברה; הפעם תיעדתי לכם את התהליך בזמן אמת, ללא עריכה או דיבורים. פשוט, אורגני ומקווה שגם מועיל!
יצירת טראק.mp4

ריק רובין, אחד המפיקים המוזיקליים המשפיעים בעולם (ויהודי כמובן), מדבר רבות על כך שיצירתיות אמיתית נובעת מהקשבה עמוקה – לעולם סביבנו, לעצמנו ולרעיונות שמבקשים להיוולד.

אי אפשר “ללמד” יצירתיות, אבל אפשר ללמוד להיות פתוחים יותר לבריאה ולהקשיב למה שהיא רוצה לומר. הנה איך לעשות זאת:

1. פתחו את עצמכם להקשבה עמוקה

יצירתיות היא לא תהליך של שליטה, אלא של שחרור והקשבה למה שמתעורר סביבכם ובתוככם.

• האזינו לסביבה שלכם: צלילים, קולות, רגשות, ורעיונות שנכנסים אליכם בלי מאמץ – כולם יכולים להיות בסיס ליצירה.
• התבוננו פנימה: שאלו את עצמכם, “מה אני באמת מרגיש? מה בא לי לשתף עכשיו?”

2. וותרו על הצורך בתוצאה מושלמת

רובין מדגיש שיצירה אינה הגעה ליעד אלא נוכחות בתהליך.

• תנו לרעיונות לזרום: אל תנסו להכריח אותם להשתלב בצורה מסוימת.
• קבלו טעויות באהבה: לעיתים, “הטעות” היא הדבר הכי יפה ביצירה שלכם.

3. תנו לרעיונות לבחור אתכם

לפי רובין, רעיונות הם כמו אורחים שמגיעים לבקר. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להיות מוכנים לקבל אותם.

• שמרו מקום בראש ובזמן שלכם: אם אתם מרגישים פתאום השראה, עצרו ותנו לה ביטוי.
• אל תחפשו רעיונות בכוח: במקום להתאמץ, היו סקרנים וקשובים – רעיונות יגיעו מעצמם.

4. צרו חיבור עמוק עם הטבע והעולם

רובין מדבר על יצירתיות כחלק בלתי נפרד מהחיים עצמם.

• צאו לטבע: לפעמים, רק הליכה בחוץ או התבוננות בשקיעה יכולים לעורר רעיונות.
• שימו לב לפרטים קטנים: רעיון גדול יכול להתחיל מצליל של טפטוף מים או מראה של עלה שנשר.

5. פתחו שגרה של הקשבה ויצירה

כדי להיות פתוחים לבריאה, צריך להתאמן על להיות נוכחים, סקרנים ומוכנים לפעול.

• רגעי שקט: הקדישו זמן להתבוננות ולנשימה לפני שאתם ניגשים ליצור.
• תרגול יומיומי: אפילו אם אתם לא בטוחים מה לעשות, התחילו – הצליל הראשון או המילה הראשונה כבר ינחו אתכם.

יצירתיות לא דורשת שליטה או מאמץ מוגזם, אלא פתיחות, הקשבה, וחיבור למה שקורה סביבכם ובתוככם. גם כך אתם לא יוצרים את הרעיון בעצמכם – אתם רק הכלי שמאפשר לו להתממש. למדו להיות כלים נקיים, מוכנים ופתוחים – וכל השאר כבר יקרה מעצמו. ️